Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1895-01-01 · [18] für das Schlujahr 1845-95 (1895) · page 232

— CXXIV — הקדמה. חשבתי ימים מקדם. למן דרום אשר ברא אלקים אדם על הארץ הן ה׳ אלקינו.עולם חסד יבנה. ורחמיו על כל מעשיו. חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ולכל די־דארין בני אנשא יהיה אור במושבותם. בעולם שכלו טוב וכלו ארוך ולא יעכבם משא כבד יכבד מהם עונותיהם ועונות אבותיהם. לעוף השמים. ולא יבלו כג׳ישם מן השמים בארץ הלזו הנשמה, יתמו חטאים ולא יתמו חוטאים, נתהכם מושיעם להחיותם ולרצותם בגשם נדבות המטיר לה״ם מן השמים. ודורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב בעה״ז. והקרן קיימת להם לעה״ב. כי עוז לאלקים ולה׳ חסד. להטיב ליצוריו כצל כלם בכל מכל כל עוד כל ימי הא־ץ. וגם אחרי כן אשר באו בני אלקים אל בני האדם קדושים אשר בארץ המה. להביאם בעדן גן אלקים. לאכול מפריו ■ולשבוע מטובו. ע״י למוריהם הטובים ודבריהם הערבים ז אבל כל זה לא שוה לו. יצר לב האדם רע מנעוריו, מחשב להרע. ומחשבה רעה מצרפה למעשה. ובכל יום קללתו מרובה מחברתה. מרעה אל רעה יצא ואין איש שם על לב להנחם מרעתו לאמר מה עשיתי. כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה, על כן חרה אף ה׳ בהם ויאמר אליהם. אתן לכם מלך באפי. מלך יושב על כסא דין מזרה מפניו כל רעה. ומזרה רשע־ם מלך חכם וישב אליהם אופן. איזה למות למות. ואיזה לרעב לרעב. ואיזה לשבי לשבי, לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. זה יעצור בכם כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום. והדין דין אמת הנפש החוטאת היא תמות. באין מוסר וברוב אוולתה תשגה. והוא באחד ומי ישיבנו, אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמו. הוא יכה אתכם בשוטים ובעקרבים, לא ישא לפשעכם כי שמו בקרבו: ואף גם זאת לא היתה נסיבה להעלות ארוכה למחלתם. כי אמרו בלבם עולם כמנהגו נוהג. תורה אחת לצדיק ולרשע לטוב ולחוטא. ואם כן איפה מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו, יגששו כעורים קיר וכא־ן עינים יגששו כשלו בצהרים כנשף באשמנים כמתים. ואין מסיר מסוה הסכלות מעל פניהם. כי דבר ידברו מי עיור כמשלם במשפט בני אדם. ישים מחשך לפניו לאור ומעקשים למישור. מקום המשפט שם הרשע, יצאו אנשים בני בליעל ונגד צדיק תמים יעידו ברכת אלקים ומלך. ורגמוהו אנשי עירו באבנים ומת. ועל אישים פועלי און כל הורג נפש וכל נוגע בחלל יעידו כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, השרידים אשר ה׳ קורא. גם בני נבל גם בני בלי שם שם טמאה יקראו להם. ופרוש נקפי פרוש שכמי ופרוש נקזי יקראו להם שם חדש חסידים ואנשי מעשה לפנים משורת הדין. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעות. ועם זה יחזקו למו דבר רע יספרו לטמון מוקשים אמרו מי יראה למו, בלשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. נלבשה לנו אדרת שער למען כחש. נהמה כדובים כלנו ונראה החוצה כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה: ועם כל זה הן לא קצרה יד ה׳ מהושיע, וכאיש אשר יעיר משנתו יכה צריו אחור