Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 82

76 decken. Die Gleichheit ihrer Anzahl schien den Versuch einer Harmonisirung gleichsam herauszufordern. Bald gelten denn die fünf Finger als die von Natur bestellten Diener der fünf Sinne, zwischen denen eine so feste naturgemässe Beziehung waltet* dass der Daumen wie von selber zum Mundender Zeigefinger zur Nase, der Mittelfinger zum Organ des Tastsinnes, zur Haut, der Goldfinger zum Auge und der kleine Finger zum Ohre sich hingezogen fühlt. בזרת אל החוטם. Als eines der frühesten Citate dieser Stelle und aus diesem Buche überhaupt betrachte ich die Äusserung Bachja b. Ascher’s שלחן ארבע (Lemberg 1858) f. 8a: ובעלי הטבע החוקרי' אמרו כי מחכמת היצירה באדם היה שגבראו בו ה׳ אצבעות ביד להיות משרתים לחמשת החושים כל אצבע ואצבע משרת לחוש שלו ״ הגודל לקנה הפה * האצבע לנחירים ואמה לחוש המשוש לשמש [למשש .1] בכל חלקי הגות בהיותו ארוך מכלם י קמיצה לקנח העין וזרת והוא קטן שבכלם והוא לקנח האזן * ומחכמת הטבע שכל אצבע ואצבע הולך לחוש שלו [בלא] כונה. Bachja’s Fassung entlehnt Josua 1bn Schoeib f. 52 b. x41s Erweiterung der Worte Gerson’s erweist sich die Ausführung aldabi's f. 64ולזה נחלק היד לאצבעות ונחלקים לחמש׳ כנגד :׳׳ חמשה חושי׳ שבאדם וכל אהד מהאצבעו׳ הו׳ משרת לחוש אחר ר״ל לעבד [לאבר.1] הנוש׳ החוש ההוא לפי שיש לו שכול טבע בינו לבינו ולכן בלא כונה הולך כל אצבע ואצבע לטבע שלו כיצד טבע הגודל הוא לשרת הפד. שמקנח בו הפה שהוא הוש הטעם [ממנו יוצא הרוק .1] שהוא מותרי הליחה הלבנה והוא עב מהאתרי׳ כדי שיקל היטב ובאצבע הו׳ מנק׳ [מקנח .1] החוטם שהו׳ הוש הריח שבו יורד מות׳ הדם באמה הוא ממשש והו׳ חוש המשוש ולכן הוא ארוך מהאחרי׳ כדי שיגיע למשיט למקו׳ רחוק יותר בקמיצ׳ מקנח העין שהו׳ הוש הראות ממנו יוצא מותר המר׳ השהור׳ בדמע ולכן הו׳ רחב מעט יותר מהאמה כדי שיקנח יות׳ בטוב באצבע קטנה מנקה [מקנח .1] תוך האוזן שהוא חוש השמע ולכן הוא דק מהאחרים כדי שיכנס לפנים ויקנה היטב השעוה שבו שהוא מותר חמרה הירוקה. Wenn in diesen Citaten die Aufzählung der Finger eine vollständige ist, so zeigt dagegen die Entlehnung bei Jakob b. Chajjim zu Kmari III, 5 f. 44יז bereits denselben Schaden, mit dem Gterson’s Worte in unseren Ausgaben und in meiner HS. behaftet erscheinen; Jakob Farissol entlehnt eben wörtlich trotz des scheinbar selbstständigen Einganges: וכן הסכימו כל החכמים כי לכל אהד ואחד מהאברים יש להן פעולה נמשכת לטבעו. Tsak Kaka 4. 50a begründet zu Lee. 8, 23, 24 damit clen Segensspruch von der Weisheit in der Schöpfung des Menschen : וחכמי הטבע כתבו כי כל אחד מהאצבעות משרת לחוש מחמשה חושים הראשון והוא גודי* משרת לקנוה הפה והוא שבו חוש הטעם והשני תוך הנחירים שבו חוש הריה והשלישי לחוש המשוש למשש בכל חלקי הגוף ולפיכך הוא ארוך מכלן והיביעי לקנח העין והחמישי לקנח האוזן והקב״ה ברא. באדם חמשה' חושים ומסר להם המשה משרתים וזהו שלמותו ית׳ כי אינו עושה דבר לבטלה ואנו רואין כי כל אחד ואחד מהאצבעות הולך לחוש שלו שלא בכונה ית׳ השם אשר יצר את האדם בחכמה.