Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 41

Die Sinne im Allgemeinen. Das scheinbar elementare Bewusstsein, dass der Mensch fünf Alter dieser Sinne habe, ist in der jüdischen Litterator so neu und so jung wie Vorstellung die Bekanntschaft mit der Philosophie überhaupt. Dem älteren m de* Sehriftthuiu sind sie als wissenschaftliche Vorstellung völlig unhe- ^teratonkannt. Selbst das Jezvrabuch ]) kennt weder ihre Fünfzahl, noch weiss sie zu einer gesonderten Kategorie zusammenzufassen. l) Die Thatsaehe. dass für das Jezirahuch die Sinne noch nicht entdeckt sind nnd nur sieben Thore der Seele bestehen, unter denen Äuge, Ohr und Nase als je zwei gelten, ist einer der. stärksten Beweise dafür, dass hier an eine Berührung mit griechischer, durch die Araber vermittelter Philosophie noch nicht zu denken ist. Es ist ein bezeichnendes Beispiel für den Mangel an historischer Kritik bei den alten Erklärern, dass der Jakob b. Nissim oder Dunasch b. Ta mim oder gar Isak Israeli znge'schriebene Commentar unseres Buches aus der unvollkommenen Aufzählung der Sinne in Y, 6 auf schwere Textesverderbnisse scliliesst. Ich stelle hier den Wortlaut von eod. Monac. 0220 — cod. Parma 769 und cod. Berol. 248 Oct. nebeneinander, die, obzwar angeblich von verschiedenen Autoren, nur verschiedene Übevsetzunngen zweier Recensionen desselben Buches enthalten: Jakob b. Nissim : Dünasch b. Tamim : ויתכן לתו דיעך אי קורא פפייי זה מ&צ-l * * 4 מה שניתי מה שאמר באלה השתים עשרה כי מי שהיה ספר יצירה היבורו כפי מה שהורמו בו מסורי הבורא ב״ה לא יתכן להזכיר מן ההרגשות ההמש הנראות שלש ויניח מהם שתים לפי ימלא אמר אלא ראיה שמיעה ריחה ואחר כ; אמר תשמיש מעשה והילוך כלומר הדריכה וההילוך זולת פעל מן הפעלים כלומר אינם פועל ובאמרו רונו היה, לו לומר רצון ובאמרו שהוק היה לו לומר גם בכיה ׳ונאמרו שינה היה לו לומר הערה ובאמרו הכמה היה ומהדק אני להודיעך אתה הקורא כספך הזה למה החלפתי מה שאמי באלו הי״ב לפי שמחבר ספר יצירה אשר שם בו מסור[ד .1]ות הבורא יה׳ אי־ אפשר לחשוד אותו על שובר מן ההרגשו' החמש השלש ושבה השתים מפני כי באמרו שמיעה ריהה ואהר כך תשמישי ומעשה האין המדרך וההלוך פעי מן הפעלות והואיל ואט׳ כעס אי אפשר שלא אט׳ רצון והואיל ואמי צחוק אי אפשר׳ שלא אט׳ בכיה והואיל ואמי תנומה אי אפשר שלא אמי יקיצה וכן באמיו הכמה כמו כן אמי סכלות אלא