Jahresbericht der Landes-Rabbinerschule in Budapest · 1884-01-01 · [7.] für das Schlujahr 1883-84 (1884) · page 39

B3 Ich habe zum Schlüsse noch von einem vereinzelten Versuche Die Sinne zu berichten, durch den die Sinne selbst für die Grammatik fruchtin «*er bar gemacht werden sollten. Natan b. Abigdob 103) nemlich lässt öra1m^atik. sich sogar von den in den Sprachorganen genau localisirten 22 Buchstaben des hebräischen Alfabetes^־nicht abschrecken, in ihren fünf Klassen bestimmte Beziehungen zu den fünf Sinnen entdecken zu wollen. Die Kehllaute entsprechen dem Gesicht, die Zungenlaute dem Getast, die Gaumenlaute dem Geschmack, die Zahnlaute dem *־c Gehör und die Lippenlaute dem Geruch. Zugleich sollen die Buch- י staben der einzelnen Klassen die Akrosticha 104) von Sätzen dar- Vgl. Perreau, Intorno alle esposizioni mistiche in Ungua ebreom ףח' .86 .rabbinica del Jß. N. b. A. p 104) Ich verdanke den Wortlaut dieser Äusserung einer Mittheilung והבן זה, ואומ, כי אותיות : meines unermüdlichen Freundes Pietro Perreau נחלקים לה׳ חלקים כנגד ה׳ הושים שבאדם והילוקם הם, אחה״ע בגרון דטלנ״ת בלשון, ניכ״ק בהיך, זסשר״ץ בשינים, בומ״ף בשפתים, ואהה״ע שהן אותיות הגרון באו בנגד חוש הראות, כי הגרון מרגיש תהילה מהשבת הלב היוצאה אל סימפוני הראיה [הריאה.1] ומהם לגרון, אם כן הגרון עומד במקום הזה במקום הלב ולכן הוא כנגד הוש הראות, כטעם ולבי ראה הרבה הכמה ודעת כי בלב־ הוא הראות והציור האמתי, ואהה״ע ר״ל אילף ה׳כמה ה׳לבבית ע׳יונית רצה בזה שיתעורר באלו האותיות כל אדם שיבין וישכיל ממוצא דבר ודבר מכל מה שכתב לנו בלוחות הן הכתב והן המכתב והן הרשום, כולם הם נכוהים למבין להבין בשכל שנתן לו ה׳ ית׳ בלבו לעלות במעלה העליונה היא ההכמה העליונית שהיא תכלית האדם במה שהוא אדם. וד״לטנת שהן אותיות הלשון באו כנגר חוש המשוש בי היא הממששת ההיך והשינים והשפתים ושטחה משוך עם הגרון, אם כן שטחה ומשושה בכל האברים הנזכרי' כמ׳ שהמשוש הוא ביל שטה הגוף, ועוד שהלשון ממששת המאכל אם קר אם הם אם מלוה אם תפל, ודטל״נת ר״ל דבור לשון ט׳עם ל׳שונך נ׳אה ת׳מים, רצה בזה שיזהר האדם שבדיבור הלשון שנבדל בו בין בעלי היים יהיה טעמו ודיבורו אומר תמים ושלם שיהיה מדבר מן הדיבור המותר והמצוה _ לא מן האסור והנמאס כמי שמבואר בדברי הר׳ מורה צדק, וגיכ״ק ר״ל 'ג׳מול י׳צרך כ׳הק ק׳ונך, רצה בזה שבל אדם יגמול יצר לב נעוריו להנכו ולהרגילו בהק שקבע _ לנו ה׳ בתורתו ר״ל ל[ה]אכילו במאכלי׳ ובהנאות שהתיר לנו ה׳ ית׳ בתורתו להזהירו ולשמרו מן המאכלים וההנאות שאסר לנו כמ׳ שני הנוך לנעד וני, וזפשר״ץ שהם אותיות השינים באו כנגד הוש השמע בי כשלועם האדם המאכל בשיניו משמיע קול וכן אט׳ ולא ישמע עוד קול מלאכבה ר״ל קול לעיסת השינים וכן אמ׳ בשפל קול טהנה, וזפשר״ץ ר״ל ז׳ון ס׳עיף ש׳ן ר׳ועה צ־ורך רצה בזה להזהיר האדם שיזון נפש הבהמית שבו שוה לשאר בעלי היים בעניין שיבדיל ממנה ולא יהנה בו בי אם לצורך הכרהי לבד שלא יהיה נמשל בבהמות, ובומ״ף שהם אותןות השפה באו כנגד הוש הריה כי ההוטם הוא על השפתים ולכן נדמה השפה בהוש ההוא, ועוד שיש מאלו האותיות שמוציאם באף, ובומ״ף ר״ל 3