Jeschurun · 1887-12-29 · Heft 52 (29.12.1887) · p. 819

819 ftaltrn innerer Vergangenheit gerade in demselben Augenblicke ihres eigentlichen Charakters zu berauben und moralisch zu morden, in welchem sic salbungsvoll mit scheinbarer Anerkennung von ihnen spricht. Um so gefährlicher endlich, je mehr sic oaS, was ihr selbst an Scheingründen gänzlich abgeht, durch jene apodiktische Bcstimmlhcit. ihrer Behauptungen zu ersetzen weiß, die ihren Eindruck auf Unkundige niemals ganz verfehlt. Und nicht nur ins Französische und Englische, auch inö Russische, wie der Verleger rühmend mit« theilt, wird das Werk jetzt übersetzt- Doch die Chanuckalichte, bei deren sreuudlichcm Lichtgrnß wir diese Zeilen schreiben, erinnern uns ja auch an schwere, trübe.Zeiten des durch jüdische Berführcr erzeugten Abfalls, sie erinnern uns aber auch an Ihn, dessen gnadenvvlle Führung Seinem Volke gegen dessen äußere und gegen dessen innere Feinde noch immer beigestanden hat. Die Wahrheit Seines Wortes und die Ewigkeit und Göttlichkeit Seines Ge׳- sctzes sind eine Burg, an deren festen Mauern noch alle Stürme fanatischer nichtjttdischer Verfolgung und nichtjüdischcr Gewalt wirkungslos abgeprallt sind, an ihren wohlgcsügtcn Fundamenten werden auch alle Minirknuste jüdischer Thorafcinde und jüdischer Gesetzvcrächter wie in der Vergangenheit, so auch. in aller Zukunft zu Schanden werden. זאת הנכה. .. ....7.. Warschau, 22. Dezember. Die hier täglich erscheiucudc hebräische Zeitung «Hazefirah" bringt folgende schöne Dichtung, welche gewiß auch snr die Glaubensgenossen in Deutschland Interesse hat. זאה הכס-». הך־ליקו הנחה סערן הזלת׳ לא רק מחץ כי אם גם סבלת — בבתי נקשכם 1 העלו המנורות׳ זקרו׳ ימי־קו־ם שנות דור ודורות•• זקרו החשמונאים ילחמו• קלבאים?עד הורה׳ איור - לכם מבלי־ הה וימימינם אש־דת, ויהי אורי• ניהי איור! זרע החשמונאים, אין אמה אדירה בלבבך •ילין עז, בימינך ו־עם־גפד־ה אך אל יפדל לבך דפינך אל סבף׳ העלי הנחה ויהי אור לעת ערב! אורי, אורי חל! קומי לחמי בלי.ל, מלחמה מדור דור• גךשי האמינו, קךאי לשמש: עלה!" ויהי איור• הדקיק׳ הנרות משמן הדת, לא הק מחץ בי אם גם מבןת! בד־ שמן בן יום ולא ייומדם, האי־ שמינה ימים איור שבעתים, גם שמנך המעש אמרה זבלה כמעט קט ולא יקום עוד דור - והנה אורך זשי־אל עוד זגה ויהל — ויהי איור ויהי אייר! לאיהליף זיבראל׳ שובה הארקה! :ד השמן יאיר עד עולם סרה לא ידעך בעת צדה, לא בעת ציקה שים שמן בלבבך, הדליקה! נחת התקוה הטהורים, הלא המה המאוחם במקדש הי, באהלי־שב -- אם זקועט השמן, אל תגורו! העלו הגרות דאירו• הנרות הקלו קדש הם!