Jeschurun · 1887-11-10 · Heft 45 (10.11.1887) · p. 713

M 45. 713 Jeschnrnn. .קבלת אנוח Von Jizchak Ha-Levi Nabbinow׳.; in Wilna. (Fortsetzung.) In הל׳ עריות heißt es in הלבות גדולות (Wiener Ausgabe f. 40, 11) אשת חמיו ואימת התנו מותרת לו אבל אמרו הנמים אפורה לו מפני מראית העין. Der erste Satz ist hinsichtlich אשת המיו dem babylonischen Talmud, der zweite mit אבל אמרו beginnende Satz, wie bereits in Tosafot zu Jebamot 21 a ד״ה ומותר ijnd in רא״ש z. St. bemerkt wird, dem Jcruschalmi entnommen. Die in גב״י מ״ק האר,"ע סי׳ ב״ו über die angeführte Stelle in Tosasot ausgeworseuc Frage dürfte sich durch ים ימל שלמה zu Jebamot II. 'סי' ה*) lösen. Höchst wahrscheinlich war der Verfasser des ס' הלבות גדולות, wie auch ans dem Worlaute des oben angeführten Satzes hervorgcht, der Ansicht, daß in der erwähnten Frage kein Widerspruch zwischen dein Jcruschalmi und Babli besteht, weshalb er die in beiden Talmuden hierüber ausgesprochenen Besliinmnugen unter Ansührung des im Jcruschalmi Jebamot II, 4 erwähnten Motive verbunden hat. Jedenfalls aber ist auch auS dieser Stelle daS Gcgentheil der von I)r. Frankel aufgestellten Behauptung ersichtlich und bewiesen, daß dem Verfasser des ם' הלבות גדולות der Jcruschalmi bekamrt war. Dasselbe ergiebt sich auch aus הלי מגילה in הלבות גדולות (Wiener Ausgabe f. 32, ,1), wo es nach Ausühruug eines in der Tosefta vorkommenden Satzes heißt: ר׳ יהושע בן לוי מבניש את בל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר. Dieser Satz ist ebenfalls dem Jcruschalmi cntnommcu, wo cs Mcgilla II, 5 heißt: בר קפרא אמר צריך לקרותה לפני נשים ולפני קבזגים שאף אותם היו בספק ר׳ יהושע ב; לוי עבד כן מבנש בניו ובני בייתי׳ וקרי לה קומיהון. J11 ס׳ שאלתות des N. Achai Gaon P. Be re sch it 'פי' ב heißt cs: צריך האדם שיהא לו שני עטיפות אחר של הול ואי של *מבת; dieser L-atz, von dem R. Jcschaja Pick ז״ל bemerkt, daß ihm im babylonischen Talmud keine Quelle dafür bekannt ist, findet sich im Jcruschalmi Pco VIII, 7, wo cs heißt: צריך שיהא לו שני עטיפין א׳ להול ואי לשבת. In שאל תות P. Wajezc פי' נ׳ heißt cs: אבל בגון טחינת והרקדה דאפשר לעשותן מעי״ם אסיר למיעבד ביום טוב דמעיט רחמנא הוא לבדו יעשה לבם. Daß die Anführung dieser Thorastellc für die erwähnte Bestimmung auf dem Jeruschalnü beruht, wo cs Beza 1,10 heißt: אך הוא לבדו הרי אלו מעוטין ימלא יקצור *) Vgl. a. ס' האגודה zu ב״ח, יבמות פי׳ י׳יב zu Eben Ha-Efer 15 und שו״ת חתם סופר האה״ע הי׳א תשובה ל״ח. K. ולא יטחון ולא ירקד בי״ט, wurde bereits von דא״ש am Anfänge zu פ׳ אין צרין bemerkt. Wir haben somit bewiesen, daß die Behauptung des Dr. Frankel, daß in den Werken הלבות גדולות und שאלתות keine halachifche Stelle auf der jerusalcmischen Gcmara beruht, eine Unwahrheit, ist, da. wie aus den oben angeführten Belegen hervorgcht, der jerusalemischen Gcmara in הלנות גדולות ausdrücklich erwähnt ist, und verschiedene Stellen dieser beiden aus der ersten gaonäischen Zeit stammenden Werke der jerusalemischen Gemara entnommen sind. Wir werden aber beweisen, daß nicht blos die Verfasser der הלבות גדולות und שאלתות und überhaupt die ersten Gaouim nicht erst auf den Karäer Salmon b. Jerucham zu warten hatten, um die jerusalcmische Gemara kennen zu lernen, sondern daß auch schon einer frühern Zeit, nämlich der Zeit der Saboraim, die jerusalcmische Gemara in der Fassung, in der wir sie kennen, vorgelegen ist. In מפי סופרים, die nach Abschluß der babylonischen Gemara, aber in der der gaonischen Zeit vorangcgam gcncn Periode der Saboraim (s. רא״ש הלכות קטנות הל׳ ספר תורה פי׳ י״ג) größten!Heils auf Grund und im Idiome der babylonischen Gemara verfaßt wurde, finden sich auch Stetten, aus der jerusalemischen Gemara. In מפי פופריס xi, 2. 3 heißt cs: ר׳ יוסי פתר לה בגון שתיתה הפרשה קטנה, נדי שיישמעו ישראל •את התורה על הסדר והא תנינן קורא באחרי מות ואך בעשור שניי׳ היא •מהוא סדרו שיל עולם ובו׳ ר׳ יופי הו׳ מפשר לרב עולא הזנא דננישתא דבבל בך הי׳ קורא אורייתא תהא גיילאה אחורי פרובתא נד אינון תרתי תהא מוביל הדא ומייתי הדא ובו׳. Diese Stelle ist dem Jernschalmi Mcgilla IV, 5 entnommen, wo es heißt: ר׳ יוסח בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה א״ל בדי שישמעו ישראל התורה על הסדר והא תניגן קורא אתרי מות ואך בעשור,שנייא הוא שהוא פדרו של יום ובו׳ ר׳ יוסד, מפקיר לבר עולא הזנא רבגישתא דבבלייא כד דהיא חדא אורייא תהוי גוילא אחורי פדובתא בד דאינדן תרהיי תי מ יגל חרא ומייתא הדא. In הל׳ סופרים xu, 3—6 heißt es: לוי בר פאטי שאל לר׳ חנינא אילין ארורי׳ מאי יקתינרן הר ויברך לפניהן ולאחריהן אמר לו אין לך טעון נרבה ובו׳ ר׳ יונתן ספרא דנופתרא נחית להבא חמא לר׳ אבוגא ספרא קרא שירת הבאר וברך לפני׳ ולאחרי. אי׳ ל ועבדין בן אי׳ל עד בדון את לזו ובו׳ אשאלה לר׳ סימון אמר לן בשם ר' יהושע בן לוי ובו׳ א״ר אבי אני לא שמעתי אלא נראין הדברים בעשרת הדברות ובו׳. Alle diese Halachot, die ein Drittel des Abschnittes bilden, in dem sic sich befinden, sind dem Jcruschalmi Megilla 7 פ׳ בני העיר entnommen. In מס׳ סופרים XV, 6 heißt es.לעולם הוי רץ ׳ למשגה יותר מן הש״ס דר׳ יוסי בר אנין אמר עד שלא l שיפע נו רבי רוב המשניות אבל מששיקע בו רבי רוב