Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1911-01-01 · Heft 5 · p. Seite 594

594 Die Tefilla für die Festtage. i7, aber keine anderen Verse aus dem Pentateuch, die Hagiographen sind in anderer Reihe, ferner vermehrt um Ps. 97, 1 und 146, 10, bei den Propheten außer den üblichen Versen noch Micha 2,13. שמע ישר׳ folgt erst hinter der Bitte מלך, die übrigens völlig dem oben Auseinandergesetzten entspricht und קדשנו במצותך nicht kennt, unmittelbar vor der Eulogie, hat also die gleiche Stellung wie Lev. 26, 45 in den Sichronoth Num. 10, 10 in den Schofroth. Die Eulogie ist wörtlich die oben S. 448 f. mitgeteilte. Auf die Malchujoth — עלינו ist ja im seph. Ritus und im deutschen bei der Wiederholung des Mußaf noch heute üblich — folgt das Sündenbekenntnis, d. h. einleitend יהי רצון und dann על חטא mit der Singularform שחטאתי und einem Alphabet sowie den verschiedenen Opfern. Von da geht es direkt zu den Selichot über. Bodl. Hebr. e 41 (2721, 13). Catal. col. 136. f01. lila. י׳י מלך י׳י מלך ייי ימלך לעולם ועד י׳י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך ברוך אתה י׳י אלהינו ואלהי אבתינו אלהי אברהם אלתי יצחק ואלהי יעקב האל 5 הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ ממינו ומגן אבתינו מב׳ט׳ מבטחינו בבל דור ודור בחך אתה י׳י מגן אברהם. אתה גמר משפיל נאים חזק לדין עריצים חי עולמים 10 מקים מתים משיב הרוח ומוריד הטל מכלכל חיים ומחיה מתים ואין דומה לך ב׳ מחיה המתים. אתה קדוש וג׳ אתה בחרתה בישראל עמך י רצה אלי לעשות רצונך ולא יכתם ויקול 15 יהיו לרצון ולא יתאכר אלי כלף ג׳ בטנה והו מנחני אלי אן יקול תן פחדך על כל מעשיך ואימתך על נל מה שבראת