Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1911-01-01 · Heft 2 · p. Seite 255

Besprechung, 255 579 der Nationalbibliothek zu Paris — vom Herausgeber mit P bezeichnet. Es ist dies eine Dissertation, wie so viele andere vorangegangene Editionen von Teilen dieses Kommentars als Dissertationen benutzt werden. Jedoch unterscheidet sich diese Arbeit von den anderen dadurch, daß hier die hebräische Übersetzung nicht mitabgedruckt wurde und daß die Einleitung und Anmerkungen in hebräischer Sprache vorliegen. Warum Sch. das so gemacht hat, darüber sagt er uns gar nichts. Durch den Umstand, daß er die hebr. Übersetzung nicht korrigiert dem arab. Text gegenübergestellt hat, hat die Arbeit viel an Wert verloren. Denn tatsächlich ist Maimonides’ Mischnah-Kommentar für uns in erster Reihe ein wertvolles Hilfsmittel zur Erklärung der Mischnah und erst in zweiter Reihe ein in dem arabischen Dialekt des 11, und 12. Jahrhunderts geschriebenes umfangreiches Werk. Diejenigen Studierenden der Mischnah, die Arabisch nie gelernt haben, können sich der Schapiro’schen Ediiion nicht bedienen. Nun hat Sch. auf einige Unterschiede zwischen dem arab• Text und der hebr. Übersetzung hingewiesen, aber das geschah in sehr unzureichender Weise. So habe ich bei der Vergleichung der ersten fünf Abschnitte viele wichtige Abweichungen zwisehen dem arab. Text und der hebr. Übersetzung gefunden, auf die Sch. nicht hingewiesen hat1) : Für אעני אדא הניע לעונת נדרים ולו לם ינבת Abschnitt 1, Halachah 1 (S. 2, z. 3) und für וקד ביינא פי תאני קידושין כון שור הנסקל אסור 4 ,1 בהנאה (S. 4, Z. 2 v. u.) fehlt in der hebr. Übersetzung ein Äquivalent; arab. יבקי מן אלתסאניה עשר יום II, 1 (S. 7, Z. 5 V. u.), hebr. ישארו מן ההי״א ימים־ (st. הי״ח); arab.לא] נקול יומין (einige Zeilen weiter), hebr. לפי שנאמר יום אחד (st. שני ימים); die zweite der darauf folgenden Zeilen פיהא אלדם בעד זמן נדה פיבקי מן אלדור תסעד, איאם וכדיאלך קאלו hat in der hebr. Übersetzung kein Äquivalent; daselbst (S. 8, Z. 9) arab. ואן קלת, hebr. ואמר (st. ואם תאמד); arab. אלי מאיה ועשדין, II, 6 (S. 12, Z. 11), hebr. עד קיב (st. ק״כ). Für den ganzen Passus גירה פי זיאדה אלצמס אן יפרי לנפסה אד וביינא אלנץ זיאדה אלצמס פי שדה אהודה 2 ,111 ,וחדהא ולס ילזמה פי שדה מקנה (S. 14, z, 6—7) hat die hebr. Übersetzung bloß die Worte זולתו בתוספ׳ חומש בשדה אחוזה לבדה ואינו חייב בו בשדה מקנת (anstatt etwa זולתו בתוספת חומש כשהוא פודה לעצמו הואיל ואמרה תורה תוספת חומש בשדה אחוזה לבדה ואינו חייב בו בשדה מקנת); arab.לאן אלבערך דמיו קצובין והנידר אין דמיו קצובין, V, 2 (S. 20, Z. 8—9), hebr. לפי שהערך דמיו קצובין והנודר אין דמיו קצובין (statt הנערך..• והנידר). Auf S. 3, Anm. 3 (zu I, 2) weist Schapiro wohl auf *) Ich benutzte drei Talmud-Ausgaben: Frankfurt a. M. 1720. Wilna 1853; Warschau 1862.