Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1909-01-01 · Heft 3 · p. [Seite]

Der Sifre Satta nach dem Jalfcut and anderen Von 3. Horovitz. (Fortsetzung). מקום שהכהן מטמא בידו ברגלו אינו דין שיהא המזה מטמא ביד ברגלו מה לכה; מיטמא לטמאים ומיטמא לטהורים מה למזה שאינו מיטמא לטמאים ואינו1) מיטמא לטהורים. אפר כשר שנתערב במים ססולין מטמא את הכהן ואת התרומה רבי יעקב אומר מטמאים הם משום משקה3). אפר פסול שנתערב במים כשרים רבי שטעון אומר מטמאים הן משום משקה .(3רבי אליעזר בן יעקב אומר כשדין הן ללוש בהן את העיסה כ״א כ״ס והפשט את אהרן את בגדיו הפשיטו בגדי כהונה והלבישו> *) Lies שאינו. Es wird hier wie auch in der Mischna an vielen Stellen vorausgesetzt, daß הטהור לחטאת durch das Sühnwasser nicht verunreinigt wird, was von manchen dahin verstanden wird, daß für diesen durch בוי חטאת in keiner Beziehung eine Unreinheit herbeigeführt wird. So bedeutet nach REW. zu Para IX, 8 die Ansicht מזה טהור (Joma 14 a) so viel wie הטבול לחטאת♦ Allein gegen diese Auffassung spricht die oben angeführte TosiftasteUe אומרי] למוד. פרוש לאחריך, worauf bereits RS. Straschun in den Anm. zu Para X, 6 hin weist Es scheint daher, daß überall wo von טהור לחטאת gesprochen wird, eben nur gemeint ist, daß in bezug auf חטאת keine Unreinheit herbeigeführt wird, was sich gewissermaßen von selbst ergibt und von Jer. Joma 44 a in dem Grundsatz ausgesprochen ist אי] מי חטאת מטמאי] דבר לחזור וליטמות ממנו. 2) Nur ידים, vgl. Para IX, 9, Tosifta X, I, RS. das., der unsere Stelle aus Tosifta zitiert, wo sie sich nicht findet. Vielleicht ist בספרי זוטא st. תוספתא zu lesen. 3) Vgl. Tosifta Para X, 1.