Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 6 · p. Seite 702

702 Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. שאם נכנס בטומאה יהא ענוש כרת לא אם אמית במשכן שהוא מקבל הזילה תאמר במקדש שאינו מקבל הזייה אס׳ מקדש י״י טמא ונכרתה ילמד משבן ממקדש הואיל ונאמרה הזילה במקדש ונאמרה הזייה במשכן מה מצ׳נו טמא שנכנס למקדש חייב כרת אף טמא שנכנס למשכן חייב ברת קרח ומה אם מקדש ־שאינו מקבל .הזליה אם נמס לו בטימאה הרי.הוא ענוש ברת משכן שמקבל הזייה אינו דין שאם נכנס לו בטומאה יהא ענוש כרת לא יאם אמרת במקדש שקדושתו קדושת עולם תאמר במשכן:.שקדושתו י קדושת .שעה אמי.את מקדש י״י טמא ונכרתה1). ונכרתה הנפש ■ההיא מזידה. מיש׳ ויש׳ בשלום2 3). בי מי נדה לא זרק עליו זה הוא שאמרנו זריקה אמרתי לא חטוי. טמא יהיה עוד טומאתו בו הא למדנו שטמא שנכנס למקדש במזיד שהוא בהכרת וכן הוא אומר ואיש אשר יטמא ולא ■יתחטא ונכרתה ואין במשמע .אלא מי שלא הוזה כל עקר כשאמר טמא לרבות שההד, ולא שנה. טמא יהיה לרבות שהוזה ושנה ולא טבל. עוד לרבות שהוזה ושנה וטבל ולא העריב שמשו. טומאתו בו לרבות שהוזה ושנה וטבל והעריב שמשו ולא הביא כסוריו הא רביתי לכולן בהכרת8). (י״ט י״ד1 זאת התורה אדם כי ימות באהל אס לומר . אדם4 5) כבר למד מה אני מקיים האדם לרבות דבר אחר שיטמא במת שלם את מה אני:טרבה השדרה והגלגלת וחצי לוג דם וחצי לוג [קב] עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליו בשר כראוי *ורובע עצמות ורוב בנין ורוב מנין,מרוב הגויה6 *) *) Vgl. Sifre 125, Schebuot 16 b u. Erubin 2a. Jer. Schebuot 34 a, 2) Vgl. oben zu V. 9, 13. 3) Vgi. oben zu V, 5, 2. 4) RS. Oholot II, 1, welcher diesen Abschii. bis מטמאין במגע ובמשא ובאהל bat, fügt mit. Mg. hinzu: פרט לנבלה. 5) Mg. 'ורובע עצמות מרוב והפגין ורובע עצמות .מרוב המכין ורובע מרוב גדולו גרידה, RS. ורוב ׳עצמות מדובהבנין מרוב גודלי׳ גויה. REW. in den הגהות zu ר״ש streicht oben חצי לוג דם וחצי קב עצמות und liest hier וחצי לוג דם וחצי קב עצמות .מרוב מנין או מדוב גדולי גויה. Für die Streichung sehen wir keine Notwendigkeit, da von alters her über diesen Punkt die Ansichten: geteilt waren, so ist es wohl denkbar, daß für חצי קב עצמות eine weitere Bedingung nicht erforderlich ist, während רובע . an die Bedingung geknüpft ist. Daß oben von רביעית דם und hier von חצי לוג gesprochen wird, ist vielleicht darauf zurückzuführen, daß oben die spätere, hier die ältere Ansicht wiedergegeben wird, oder daß oben von תרומה וקדשים- und hier in bezug, auf נזיר .וטומאת מקדש die Rede ist. Was מרוב ד,גויה bedeuten soll, und ebenso מרוב גודלי גוית im Text von! Mg־ u. RS., nachdem רוב בנין genannt ist,