Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 6 · p. Seite 698

698 Der Sifre sutta nach dem jalkut und anderen Quellen. בכזית מן המת; ומנין אף הנוגע כעצם ת״ל או בעצם1) יכול לא יטמא כל שהוא אבל *יטמא בכעדשה. שכן עצם כשעורה2 * * * * *) אמרת שוב בעצם הא מה .הדבר אחר שריבה הכתוב מיעט אמרו עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת *ומנין אף הנוגע בדם תיל או בדם יכול כל שהוא אמר שוב8) כמה הוא דמו שלאדם שעורו בבינוני Schebuot 11, 7, j er. Nasir 56b ר׳ יודן־בעי u. das. ולא מן הנבלה למדו, was nicht פ״מ) טומאת הסט> zu bedeuten scheint, sondern daß שעור;זית von נבלה abgeleitet wurde, das ״seinerseits Sifrä Schemini Par. X, 7 gedeutet wird; vgl, ferner Sifre 127. ף RS, ad. יכול כל שהוא אמר שוב או בעצם, wofür in der Wilnaer Ausgabe am Rande emendiert ist בעצם (V. 18). Vgl. jedoch oben Anm. 5, Seite 697. 2) RS. אבל כשעורה יטמא שכן מצינל כשעורה טמא, wofür RSbeide Mal כעדשה lesen will, doch wird es richtiger sein mit REW. in den הגהות zu. ר״ש diesen Passus hier ganz zu streichen und weiter unten einzuschieben, so daß liier הא מה הדבר וכל׳ fortgesetzt werden muß. s) RS,: מניין •אף הנוגע בדם' ת״ל או יכול כל שהוא;בעצם מן החי ת״ל ׳או בעצם אדם מה אדם־ שלם אף עצם שלם אין לי אלא בנוגע במת ובעצם מניין לרבות אף הנוגע בדם ת״ל או יכול אמר שוב בדם. Daß ומניין אף הנוגע בדם im Anfang den Zusammenhang unterbricht, ist klar, und REW. streicht von אין לי אלא הנוגע בעצם מן המת bis ת״ל או und liest: יכול כל שהוא בעצם מן החי ת״ל או בעצם [יכול לא יטמא כל שהוא אבל כשעורה יטמא שכן מצינו עצם ־-כשעורה טמא אמר שוב או בעצם אדם] מה אדם שלם ולו* [יכול יטמא רובע עצמות ת״ל אדם מהאדם ובו׳] מניין לרבות אף הנוגע בדם תיל בחלל יכול כל שהוא אמר שוב או כמה הוא וכו,♦ Abgesehen von der Einschaltung יכול יטמא רובע עצמרת, die unnötig ist, ist es wohl auch im Anfang sprachlich richtiger zu lesen: -אין לי אלא הנוגע יעצם מן המת ומניין אף הנוגע בעצם מן החי ת״ל או בעצם יכול לא יטמא כל שהוא אבל כשעורה יטמא שכן מצינו עצם כשעורה טמא אמרת שוב או בעצם אדם מה ־אדם שלם ובר. Warum S.s. das Wort יאדם bloß für עצם מן החי geltend macht und nicht auch für עצם מ)■ המת, kann vielleicht auf die eine oder andere Weise erklärt werden. Im Übrigen gehen die Deutungen hier weit auseinander, vgl. Sifre, Babli Nasir 53b. Jer. das. 56 c. Targ. Jon. — Was die Ableitung für דם betrifft, so hat Mg. zu v. 13: .בנפש האדם זה הדם וכן הוא אומר כי הדם הוא הנפש , . . יכול כל שהוא אמרת שוב בדם כמה וכו׳. Obgleich wir das Ganze nicht für den Text des S.s. halten — vgl. Maim. 13ומאת המת 11, 2, Sifra Emor Anf. — so ist doch die Deutung von נפש für דם ällzu geläufig, als daß man annehmen sollte, S.s. hätte nicht davon Gebrauch gemacht; Vielleicht ist daher zu lesen: ומניין ליבות אף הנוגע .בדם אמרת לכל נפש האדם יכול כל שהוא אמרת שוב בנפש האדם אחר שריבה הכתוב וכוי יהא מה הדבר אמרו. כמה.