Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1908-01-01 · Heft 3 · p. Seite 303

303 Die taimudisdbe Literatur der letzten Jahre. zelner Talmudstellen. Dies findet nun seine Bestätigung durch den uns vorliegenden Kommentar Sa’adias zu Berachoth, der im Großen und Ganzen ein Wörterbuch ist, in welchem aber auch einzelne Stellenerklärungen und sogar einige kurze halachische Dezisionen Vorkommen. Dieser seiner Beschaffenheit entsprechend, bildet der uns vorliegende Kommentar Sa’adias in erster Linie eine wertvolle Bereicherung der talmudischen Lexikographie, er liefert aber auch reiches Material zur talmudischen Textforschung. Wir wollen nur einige interessante Beispiele hervorheben. Neu und auffallend sind die Erklärungen: 5 b 7; כי כפלא לאיגיא ,כמו הכסלים לגוף a ריגלו רחמיי (Dan. 1.10) 22;וענינה מן הילדים אשר כגילכם a הסנדלר übersetzt Sa’adia ברבהארי. R. Jochanan ha-Sandaler war also kein Sandalenmacher, sondern ein Kupferschmied, Sa’adia liest den ersten Satz der ersten Mischnah איטאתי קורין את שמע 4;בערביםa für שמכליב ,שהיה מכלים, was als Deutung von כלאב besser paßt; 6 a לצוח ליה für 7;לצוות a in dem Ausspruche R. Jochanans: 8; טובה מרדות בלבו של אדם מחמשים מלקיות b מעשה דרב פפא erklärt Sa’adia so, wie in unseren Texten der Gemara, wodurch bestätigt wird, daß diese Erklärung später in den Talmudtext eingedrungen ist. Bei Sa’adia lautet diese Erklärung: היה לו חוב על גויה והושיבתו על בנה מת ואמרה המיתו יפקע חובו כרן ידיה ודחיה בגויהו דהנייה למימלינהי לדידה. (Auch noch andere Erklärungen sind hebräisch oder aramaisch geschrieben). 9 b ließt Sa’adia die Stelle ישתדל אדם vor 16;קהלה קדושהb אין קורין לאבות vor 32;און מפפידיןa ein in unseren Texten fehlendes Mnemotechnikon ח״ר לג״ט; 48a בוצין מכניה מנד für unser בוצין בוצץ מקטפיה ידיע. Für die Geschichte der Liturgie ist interessant, daß bei Sa’adia der Schluß der dritten Benediktion des Tischgebetes בונה ברחמיו את ירושלים lautet (zu 48 b), eine Lesart, die nur noch Maimonides kennt,1) was wieder für das Verhältnis Maimönides J) Mischneh Torah, סדר התפלות, am Ende von ברכות; aber ברמת II, 4, 5: בונה ירושלים.