Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1907-01-01 · Heft 5 · p. Seite 633

Der Papyrusfund von Assuan. 633 die Juden im Süden Aegyptens von der Existenz eines palästinensehen Statthalters בגוד,י und eines samarttanischen £פנבל wußten, allein Urkunde I Z. 18—19 zeigt uns, daß die Juden Elephäntinens sich in derselben Angelegenheit schon einige Jahre vorher an den Hohenpriester in Jerusalem und an die Notabein Judäas gewandt hatten. Hat es doch selbst im tiefen Mittelalter, als es bekanntlich keine Verkehrsmittel gab, die denjenigen der altpersischen Zeit an die Seite zu stellen wären, nirgends in der Welt Christen gegeben, die sich in ihren religiösen Angelegenheiten nicht nach Rom zu wenden gewußt hätten. Daß Cambyses, als der Sohn eines Koresch, wie wir ihn aus Esra 1 und 6 kennen und von dem wir bei Jesajah 44, 28 lesen: האומר לפורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמור לירושלים תבגד. והיכל תוסד einen jüdischen Tempel nicht zerstört hatte, — vgl. Urkunde I Z. 13—14 — entspricht ganz unserer Erwartung. Urkunde i Z. 16 anfangs, ist Sachaus Uebersetzung »der uns Kenntnis gegeben hat von jenem Waidrang«: sicherlich falsch. Die Worte ״זי דחוין בנוידרנגי bedeuten, entsprechend dem biblischen «ואני אראד. בשונאי" (Psalm 118, 7 und öfter) »der uns hat Lust schauen lassen an Waidrang«, vgl. Z. 17 לחזי] בהום♦ Die sprachlichen Paralellen zu Esra u. Neh. sind sehr zahlreich, auf viele hat schon Sachau hingewiesen, so z. B.: Urkunde! ותנהו לרחמים לפני 1,11 .Neh ־=־׳ ולרחמן ישימנך קדם דריוהוש כולכא 2 .z האיש הזה » 19 . 19 » 23 25-26 י חורי יהודה 6,17 « וחרי יהודה אנדה חרא 4,8 Esra ■אגרה הדא הן על מראן טב ומחתא ולבונתא ועלותא יקרבון על מדבחה די יהו אלהה בשמך, ונצלה עליך הן על מלכא טב 5,17 « די להוון מהקרבין 6,10 « נחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי■ מלכא ובנוהי . כל די מן טעם אלה 23 ,7 ferner שמיא יתעבה אדרודא בכל עדן לבית אלה שמיא די למה למוי קצף! על מלכות טלבא ובנוהי על דנה שלחנה 4,14 « על זנה שלחן הודען 29—28 « והורענה דליה שלמיה 6,10.13,13 .Neh דליה ושלמיה Z. 29