Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 9 · p. [Seite]

Hebräische Handschriften-Fragmente in der Stadtbibiiothek zu Trier. Yon Dr. J. Bassfreund. _ (Fortsetzung.) Zum 2. Gebot. ׳חנניה dem eigentlichen Gespräch geht noch der Eingang vorraus, חנניה מישאל ועוריה אורעו שמיה דקודשא ברין הוא לעין כל חייא כד טעין להון ננכא והכדין אמי להון, worauf daun erst mit איחו כדועו der Dialog beginnt; im Uebrigen vgl. man über dasseLbe Zunz, Lg. 76 und 151,25. Nachzutragen ist noch, dass die Buchstaben פ und צ sechsfach Vorkommen. Yon den Schlussstrophen hat unsere Handschrift nur die erste vierzeiiige שבחד קדם ד׳, die dreizeilige טוביהון dagegen, die auch M1 hat, fehlt hier. Darauf folgt לברא תניינא, das jerusalemiscke Targum zum 2. Gebot, das mehrere Abweichungen und bedeutende Zusätze1) gegenüber dem T. Jonathan zeigt. Darauf לא תשא. Zum 3. Gebot.!אמר משל, worüber bei Zunz a. a, 0., S. 77; darauf לכלא תליתאה. Auch hier zeigt das Targum einen grösseren Zusatz, den auch m. v.2) hat. Sodann זכור את יום השבת. Zinn 4. Gebot. ארקא ורקימא, sämmtliche Zeilen reimen auf H r. oder י r., bricht mit לפתא, Anf. der 2. Zeile 1 ab. ־נ) Da das M. V. diese. Zusätze nicht hat, so mögen sie hier eine Stelle finden. Auf לא יהא לך "bis בר מיני folgt der Zusatz: כמה דאכא יחידי בראתי ית כל עלמא ולא הרה בהדאי אוחרן׳ הכדין לא הסגדון לאלהא אוחרן אלא למען דדיליד, גבורתא; darauf לא תעביד לך bis מלרע לארעא, sodann der Zusatz: אדום כולרון בריתי בשיתא יומין ואיכון מזדעזעין מן קדמי וכד איכון כפקין מסגדין קדמי בדחלא רבא כד אתון (תסנון) [תסנדון] קדמי באימתא ודחלחא; auf לא תסגדון bis ומתפרע בקנאה folgt: דאנא עתיד למגבי מן כל דסגיד לדון למרגו קדמי, ואף מנהון איעביד דיכא על דסגידו להון ברייתא דאכא הוא אלדא מפער וכר כד משלמין בנייא וכר ומדדי ן קדמי ו ע בדי ן על פתגמי ואנא הוא דעביד כיבו וכו, und nach לרחמי folgt noch צדיקיא. — 2) Woselbst es jedoch, wie in unserer Handschr. דבחוביה מחדיבכא ליד heissen muss, statt des sinnlosen ימחביבנא