Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1895-01-01 · Heft 8 · p. Seite 342

342 Der Midrasch Beresehit xabha. 260) (!נימפה, Ar. (Y 347) מפה:; a(8) נינפה. 261) מדד משתיהן (משתיתן .1) של אומות, ebenso Ar. (גד, 11 237); Agg. (9) לגדר2) משתיתן של אומות העולם. 262) ירש אשר גגי פלטריות, ebenso Ar. (פלט, yi 341);. Agg. (10) ירש נכהי פלטריות. Parascha LXXII. 263) (3ר׳ יצחק אמר םעדין, ebenso Ar. (מצד, yi 95);. Agg. (2)שמדין. 264) ר׳ תנחומא אמר לקילסיף) ד״א לעיבורין, Ar. (קרם, 1) Ebenso J! כמפה. 2) win. u. a. לגדה, vgl. מ״כ• — Das. folgt in A כמכו אליהו משל מי. (auch P נמנו), daraus in ed. pr. und Yen. ומנו אליהו משל מי, in sp. Agg. geändert ומנו אליהו, אליהו משל וכף, vgl. מ״כ, ebenso J מכו אליה אליהו וכו׳,. E אמרו אליהו הנביא משל מי הוא. 3) Eine der interessantesten Varianten in unserer Zusammenstellung und ein lehrreiches Beispiel für die Irrungen aus einer falschen und missverstanden La , aus welcher ״Gerste'‘, und — der Gaon Saadja hervorgingen! Das Schicksal wellte es, dass der kurze Artikel im Ar. mit der richtigen La. כעדין in den Ausgaben nach Venedig 1531 ausfiel (Kohut ebend.), und man nahm ruhig hin, dass das bibl. דודאים Gerste bedeuten soll, oder man wunderte sich (vgl. יפ״ת), dass HL. 7,14 den Duft der Dudaim rühmt, den die Gerste nicht besitzt. Es entstand ferner das Bedenken, ob die ,.Gerste“, die Beuben brachte, הפקר im Sinne des• Midrasch sein könnte, und dieses Bedenken veranlasst© den alten Zusatz in den Agg. •למאן ראמר שטורי׳ שעורים בימי קציר חט־ם כשדה של הפקר הן לפי שכבר כלה הקציר של שעורים. Diesen Zusatz kennt schon ״Baschi“ (wohl B2 3), wenn er nicht aus diesem Commentar (ed. pr. למאן דאמד שעדין שעדיין [שעדין .1] בימי ובו׳) in die Agg. eindrang, aber A wie auch PEJ wissen von dieser unnöthigen Einschaltung nichts, weil דודאים nach dem betreffenden Ausspruche an dieser Stelle gar nicht ״Gerste“, sondern כעדין sind! Mit ובל׳ ערבי שמן סעד wird im Ar. (עפר, VI, 237; כעדי nach VI, 17 u. 95) כינלי für דודאים in Sanh. 99h erklärt, nach Koh. VI, 17 u. 90 ,,Cypergras“, vgl. LÖw a. a. 0. S. 269. Baschi zu Gen. 30,14 hält כעלי für Jasmin (vgl. auch Perles, zur rabb. Sprache und Sagenkunde, S 38). Ein Zusatz zu dieser Easchi-Stelle fügte die Erklärung כעדא für ־דודאים hinzu — und daraus wurde ״Saadia“, was Abraham Bukrat in seinem Supercommentar ספר ,הזכרון zu Baschi ebend. berichtigen will: דודאים סגל•" ובלשון ישמעאל יאסמון ופי׳ אותו גאון סעדא כלו׳ שיש גאון שפי׳ דודאים עשב הנקרא בלשון ישמעאל סעדא, והבי כמי איתא בבי׳ר דודאים ר׳ יצחק יאמ׳ סעדין, והוא עשב שמנדב הגוף ומשיר השער ומעדן הבשר ומתקן ריח הפד :כמו שבתו׳ בספר הרפואות, והא דגאון חופפת היא שהוסיפו בדברי הרב דל אבל •לפי שטעו הסופרים בתוספת הזאת ובמקום סעדא כתבו פי׳ אותו גאון דל רב הוזקקתי (vgl. Berliner, Baschi, S. 54, über die Ausgabe Zamora) סעדיה לכתבה ולבארה, vgl. die Notiz in Geigers Zeitschrift X 129. Andere wieder lasen für סערין: סעדין (so E), woraus wohl שערין in־ PJ1, שעורין in Agg. (und J) entstanden ist, vgl. Levy TW. II 178. — Der מדרש הגדול• (bei Kohut, Supplem., S. 62) hat die La. כעירין. Vgl. noch über capt, capiv Löw a. a. 0. S. 277. 4) E לקירכון, P לקיכסרין.