Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1893-01-01 · Heft 9 · p. Seite 407

Miscellen. 407 Avcrroes: Bixit Aristoteles. Quoniani omnis ars et omnis seientia et onniis actio et 0111 nis eleefcio rei est alicujus, per nnam qiiamque quidem earuai b0.1111m aliquod intendi et desiderari videtur: et est finis intentus per arten! ... et manifestum est quod omnia [omnes] appetunt boiium: Et propterea bene dixit qui descripsit bonum per 110c quod ipsum est, quod omnia appetunt. Liber II: Transl. vetus: ■ Duplici autem virtute existente, 11 ac quidem intellectuali, hac vero consuetudinali, ea quidem, quae intellectualis multum ex. doctrina habet, et gencrationem et augmentum, et ideo experimento indiget et tempore. Axerroös: Cum itaque virtutes sint duoruni modorum, intellectualis videlicet et moralis: intellectualis plerumque et fit et augetur in nobis per doctrinam et ideo indigemus in compreliensione eins exerc-itatione multa et spatio temporis longi [lies longo?]. 21. (S. 325) Abraham Abigedor, סגלת מלכים , Vorrede und Excerpte aus 111s. München 44. Einige Zeilen aus ms. Parma bei Berliner zu Michael’s אור החיים nicht ohne Fehler; jedoch zu Anfang der Famen richtiger (s. liebr. Uebers. S. 74). אמר אברהם ןבן משולם] בן שלמה בן משולם בן שלמד, אביגדור כאשר ראיתי כי רבו המתפארים בדרבי הקירות הטבע והאלהות היום רבו עבדים עברי התאוות הבהמיות המתפרצים בעיון אלו החכמות בלתי קדימה בחכמת ההגיון אשר אין ספק צורך ואת החכמות בחכמת העיון כמדרגת חכמת הדקדוק בדרכי הלשון ולפכלותם בואת החכמה בקרבתם למלאכת הציון יוסיפו הריחוק מהאל יתחלפו להם הטענות בראיות הראיות ןצ״ל והראיות] במופתים יורו לארסטו׳ בהרבה מהעניינים אל פגות הדת בלתי נאותם [צ״ל נאותים], על כן נדבני לבי היום בהיותי בן י״ו שנה למנין קב״ו בחדש ניסן בראותי טעות אלו המציינים ימאסו בהצעת ההגיון אם מפני אריכותה או מפני קושי הבנתה לחבר ספר קצר במלאכת ההגיון במה שיכלול מבא מאמרות מליצה הקש ומשיגי ספר המופת כי זה המספיק בעיני להישר [צ״ל להישיר ן בחקירת החכמה ומה שיחסר אחד מתנאי המופת או נצוחיי או הטעאיי־ ונטיתי כוח ןצ׳יל בור,] מלכת בדרכי אבו חמד בי הוא חבר ספרו בתכלית הקצור ולא דיבר בענין המתצרבותק, ואני עשיתי עם תכלית הביאור למען ירוץ קורא בו וולת ספר המופת אשר נמשכתי אחריו כי הוא יובן במצט רמז אחרי הצעת ספר ד,הקש ומה לא נשאר אחר וה תרעומת אל המעיין מפני האריכות או מפני דקות הצנין כי וה המעיין לא ימלט מג׳ פנים . אם שיספיק לו בקיצור אבוהמד או בקיצור אבן רשד או בקיצורי וה המחובר בנעימות שיר . אמנם בחכמת .ד״ל ההקשות (במקום הד,קשים) ד,מתערבות 0