Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1893-01-01 · Heft 7 · p. Seite 313

Miscellen. 313 יצילו, וסרו מאהרי החכמה ואת דרכה לא השכילו, ויחשבו במלאכה (המלאכה) הואת על נקלה, והיא קשה מאד ואיננה קלה, ולא ידעו כי גדולי(גאוני) החכמים וגאוני(וגדולי) הדורות היתה בעיניהם גדולה וקשה ובפחד (ובפח!) היו מתעסקים בה, אע״פשהיתההעתקתם מלשון קצרה אל לשון ארוכה ורחבה, [ל״ל מלשון הקדש אל לשון הערבי] וכל שכן מי שהוא מעתיק מלשון ארוכה ורחבה אל לשון [הערבי אל] קצרה וצרה ןר״ל מלשון(!) הקודש אל הערבי(!).]!) וידוע כי אין בידינו(בינינו) ממנה כ״א מעט מזער וכל המצילות ןצ״ל המליצותן והשמות והפעלים(שכן השמות והפעלים והמליצות) אשר כלשון ההוא לא ימצאם אדם בלשון אשר יעתיק אליה, ואם לא יתחכם המעתיק(לסבב) את פני הדבר עד שלא יצא מן הענין ולא ישנה, יהיה המבוכה(במבוכה) גדולה, ווה אם שיהיה יודע שתי הלשונות (על1 אופניהם ותכונותם ומחלוקותם (sic) והליכותם והמתרמה בשרשיהם, המשתנה בעיניהם (בעגיניהם) כמו לשון אחד שנופל על שני ענינים או יותר או שתי לשונות או יותר שמפלים על ענין אחד, ומקום הסמוך והנפרד בענין, והשב אל הרחוק (לא אל הקרוב) ודרכיהם (ודברים) אחרים רבים לא אאריך לזכרם, לא יוכלו לשמרם, כי אם הבקיאים בשתי הלשונות . והנה הגאון רבינו סעדיה אמר בפתיחת פירוש התורה כי צריך המעתיק להוהרבעניני ההעתקה טנינים חוץ מעניני העשרה מאמרות והנלוה אליהם, ובן חפשי (הפני) אמר כי המעתיק צריך שישמור בהעתקתו אחד ושמנים ענין. 15. (S. 79) Aus der Yorrede des Jehuda b. Jechiel, gen« Messer Leon, zu seinem מכלל יופי; ms. des Buchhändlers Lipschütz in Krakau, copirt 1867: אמר הרב הגדול מאור הגולה עבדא דאלהא עילאה החכם המבהק כמהר״ר יהודה המכונה מפיר ליאון אנכי אח לבכי לבנות בית תהלה והשגת אמתיות לשמרים (!) אם יסכים בידי בענינים יקרים ונכבדים באחרית הימים ולהציב דלתות האמונה ולכונן כנות שבטיה על עמודי המפירים התוריים וחצבתי בהררי הנביאים אבנים שלמות ועשו לי מקדש הריעות הצודקות והיכלות ההשגה ופנו אליהם כל מחקרי מחשבה ואל ישען בדברי שקר ומיתרי שכלי אכוון אל פניהם ושכנתי בתוכם למה שראיתי קצת הנאחזים במצודת האבדון מאנשי תורחינו המתפלספים כוננו משחית להכחיד ערים בצורות ימהרו חומתה בשקר ובכזב בהוקתם וגובה לבם, והוכן הסופר להרוס מגמות התורה התמימה אשר היא חיינו ואורך ימינו ולא ידעו ולא יבינו חשבו לתת מופתים בשמים ובארץ ובחשכה יתהלכו בדרכי המופת ובמשפטיו ובספורי המדברי׳ ברוח הקדש בחרו ארחות עקלקלות ולמה ששמעה אזני ג״כ לנביאי מלבם המקדשים (so) והמטהרים רפי מחשבתם ואביטה במכון אמריהם אשר המה טמאים לנפש אדם ובהשענם על קצת פשטי הדרשות התעיבו עלילה ללכת אחרי ההבל ובשקר נסתרו ואמרו מצאנו הכמה נפלאה t) Diese Stelle ist in beiden mss. nicht ohne Irrtum der Schreiber; ich habe Alles in Klammer gesetzt, was nicht zum Sinne nötig, oder sinnwidrig ist. Monatsschrift. 37. Jabrg. 21