Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1893-01-01 · Heft 5 · p. Seite 207

Der Midrasch Bereschit rabba. 207 ist1)• *Wir finden zahlreiche Wortformen wieder, die dem j. T. angehören, die aher in den Agg. nach dem geläufigeren Idiom des babyl. T. abgeändert sind2 3 4 * 6); so hat die HS. כשמועו für אדיין ,(1 .0) כמשמעו für עדיין (c.אכרלה ,(נ für הבדלה (c.;3), בוביא für בבואה (c. 4), זווי für ווית (c. 5), כלנית für פלונית (c. 5), מר für אמר (c. 7), אוריא für אורייתא (c. 7), ננוחין für נהין (c. 9), קימאה für קימעא (C. 9), גף für כיף (c. 10), נתפלל für התפלל (c. 10), .ונסתיר für ונסבה (c. 11), כורתו für קורתו (c. 15), מן für איכן ,מאן für כן ,היכן und 3מיכן) für כאן und מכאן etc. Die 3. pers. fern. sg. endet häufiger auf fh Avie cap. 12 עשת für עשתה in den Agg., cap. 17 Ende כיכת für 1־כיבתה), und sehr häufig ist die Schreibung תה für die 2. pers. sg., wie בקשתה ,גרמתה ,איבדתה , החיתה $). Hach der Orthographie des j. T: werden öfters die Hamen זכייf ליעוד ,לעור מן הכא ובר (Agg. התפילין וכל מצות שבתודה, vgl. :Frankel, Hodeg. S. 225. Es ist also nicht der Fall, dass hier die Mischna völlig mit dem babyl. Talmud übereinstimmt, wodurch Lerner a. a. 0. S. 36 z11־ be־ richtigen ist. 1) Cap. 10 כנות שוח שביעית שלהן שכייה שהן עושות לשלש שנים (Schob. V, 1) statt בנות שוח בשנה שכיה של שמטה נוהג קדושת שביעית שלהן לפי שעושר פירות לשלש שנים in den Agg.: cap. 18 בן י*ג שכה ויום אחד (.Nidda V, 6); cap. 70 אהד בפתה הר הבית (cf. j. Sanh. XL, 3, 29d, in der Mischna und babyl. Sanh. 86b אהד יושב ובר); cap. 56 השוחט במגל יד וגר (Chullin I, 2), wodurch das falsche במגל קציר der Agg. in Wegfall kommt, vgl. die Bemerkung Strasehun’s z. St. und Berner a. a. 0. 2) Man vergl, zu den Beispielen die betreffenden Artikel in Levy, Nh. WB. 3) In gleicher 'Weise wird שיכן für שכאן geschrieben (י auch für e und selbst für Schwa gesetzt, vgl. Frankel, Mebo, S. 18b), so cap. 38 וזה שיכן בו מכך für שכאן in den Agg. Nichts anderes ist das שיכן in c. 31 Ende זה שיכן לעשיית התיבה, cזה שכן לכינוס וכר 32 .׳ (nämlich das ויעש נח in Gen. 6, 22 und Gen. 7, 5), cap. 34 ויה שיכן בזכות וכר (nämlich das פרו והכו in Gen. 9, 1 nach Gen. 8,17, vgl. מדר״א zu c. 34) und (in den Agg. anders) cap. 39 g. E. 'זו שיכן לבשורת ארי׳ן יש, nämlich das ויכן שם מזבח in Gen. 12, 7 ruhen 12, 8 und 13,18 [Ebenso hat Baschi hier זה שיכן וכר, P. דה שכן וכר, wogegen die Agg. :שלא בנה מזבח אלא על בשורת ופו׳]. Dieses שיכן wurde in den Agg. (ed. Yen.) שיכון c. 31, שיכין c. 32 (in cap. 34 blieb שיכן) und hat die Schreibung שכיון ,שוכן, allerlei Erklärungen wie שכן — שבן oder שייך und zu cap. 34 Emendationen wie שבירק oder שברן (vgl. Lerner, a. a. 0. S. 8.) veranlasst! Man vgi. auch בית תלמוד Y, S. 185. 4) Ygl. Schlesinger, Das aramäische Verbum im j. T., Magazin, 1889, S. 12, dass diese Endung im j. T. die gewöhnliche ist. 6) Beispiele hierfür im j. T. דחיתה Berach. 12d, ראיתה Berach. 14c, פרצתה ,לחשתה Sabb. 14d,' שהלרשיתה Chag. 77c, שמעתה Sanh. 28a u. 0. Nach Schlesinger, ebend. S. 13, ist diese ״alterthümliche Form“ im j. T. seltener, aber — in der Schreibung תא — sehr häufig im pal. Targum.