Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1887-01-01 · Heft 9 · p. Seite 414

414 Unbekanntes über Mein und Saadta. הכבוד כי הכל הבל. ונוריעהו הנהגה הראויה מה הזמן ברבוי ההפלה והצעקה והצדקה ובשאר הדבר׳־' הי־אוים לעשותם. ואח״כ נוריעהו שומן הצרות ג״כ מיוחד לשיב לשם בכל לב וכבל נפש. ואח״כ נוריעחו שכונת התורה וחדל כענין התענית על הצרות שהיא אמנם על היראת דרכי התשובה יעל התעוררי שיכיר ויתבונן כי הטוב והרע הכל בא בהשגחה מאת ית׳ לפי פעלת האדם וכוהישלם לו ענין התשובה : II. קריאת שמע ומנה, בערבית עם כינה, •'יבא השמש והאירה הלבנהו וטהר הכהן לתרומה: אך אם אח נפשע, ער עטור השחר, חייב עורג׳ בטרם מחר (?). כי בשכבך אמר תמימה: אכל נרחק לו השעה, שהיה שיכיר תועה, או חילה וחסר רעה, יצא אם קיא עד נץ החמה: קריאת שמע של קומה, ומנה ביר רמה, משיכיר הכירו משטה, רחוק אמות ארבע: אמנם מציה מן המובחר, כמנהג ותיקי' לבחר, שגימרי' אות׳ עם נץ השחר, כדי לסמוק גאול׳ לתפלת שבע : יימשך בדיעבד רבע יום, שכן זמן קיט' מלכי׳ היום, ואנחנו נקראי׳ מפי איום, כני מלך כלשון חבה : לבי הוהרי (?) צור לבבי, וכארי, וכלביא, עורי עורי מצאתי כתוב בשם רב סעדיה גאון שחייב כל ארם לעשות הרווה אחת לרמוז בו שש דברי׳ אלו כדי להזכירם בכל יום ואלו הן אשר עשיתי. אדם ימאס עולמו ככתוב הכל הבל, ויזכור המיתה שתפרירנו מיושבי תבל ויתפרקו ויתפרדו אבריו ונפשו עליו תאבל, ואל אפר ישוב ולקברות יובל ירמה ותוליעה ישלטו עליו כעל נבל זיתן חשבון לפני כל סובל.