Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1886-01-01 · Heft 12 · p. Seite 543

543 Zur Bibel-Exegese. Zur Mbel-Lregese. 133) Das. 10,8—10: Von dem zweimaligen ואויל שפתים ילבט ist das letzte Dg. Vgl. Jg. 1884 S. 195 f. 134) Das. 16,16 r קנה חבטה מה טיב טחהץ. Das Wörtchen סח fehlt in den Verss. Es ist Dittogr. von der Endsilbe הממה, wie שלים —. למרבה — מעט קט — ירחק חק• 135) Das. 21,8: הפכפך ורך איש קר ווך ישר פעלו Das völlig unverständliche הר״ ist eine entstellte Dg. von ך» (vgl. Jg. 1834 S. 302). 136) Das. 25,19—20: מבטה בונד כיום «רה מעדה כגר ביום קרה חמץ על נתר; das Letzte, welche dem voraufgehenden Schlußhalbv. ähnlich klingt, ist als Tg. erkannt worden (das. S. 417. 137) Hiob 10,23: ארץ עטתה במו אפל «למות ולא מורים ותפע כמו ע פל. Der Schluß ist unerklärlich: ״strahlen in der Finsterniß?" Und wenn man ותעף, als von עפה staunend ״dun. keln" erklärt, so wäre es eine abgeschmackte Tautologie. Es ist wohl eine Dg. von עפתה במו אפל. 138) Das. 13,13—14: יעבר עלי מה על מה אשא בשרי בשני. Sept. hat das fragende על מה. nicht. Es ist Dg. ISS) Das. 31,31: אם לא אמרו מתי אהלי מי יחן טבשח לא נשבע. Der V. ist höchst dunkel, und die Verneinungspartikel zum Schluß macht ihn erst recht dunkel. LXX hat sie aber nicht. So kann sie eine Dg. vom voraufgehenden לא sein (vgl. o. S. 507 Nr. 121). 140) Das. 37,13: [אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו. Der Vers ist an sich nicht so unverständlich, nur das dazwischen