Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1885-01-01 · Heft 11 · p. Seite 485

Historische und topographische Ltreifzüge. 485 Letzter«, obwohl Ahronide, sich an der Leiche des Patriarchen zu betheiligen (j. Berachot 6s): כד דמך ך׳ יודה נשיאה כר כריה דר' יירה נשיאה דחף ר׳ חייא בר אבא לר׳ וידא בכגישתא דגופנא רציפורין ומאמה, R' Se'ira (ר׳ ועירא in j. T., m Babyl. דכי וירא) ist hinter dem Rücken seines Lehrers R' Inda von Pumbadita nach Palästina ausgewandert, um die spitzfindige ,Lehrweise der Babylonischen Schule zu vergessen. Er kam nach dem Tode R' Jochanans, also nach 279, in Palästina an. Er hatte sich nämlich in der Heimath gesehnt, N' Eleasar (b. Pedat) noch am Leben anzutreffen, um von ihm mündlich manche Halachas zu vernehmen, und fühlte sich glücklich, ihn noch anzutrefen (Nidda 48 a:אמר ר' וירא אוכה ואימק.ואגמר לשמעתא מפומיה רמרא כי סליק אשכחיה לר׳ אלעור (auch Baba Mezia 85 a vgl. ,.Chnli« 66b,>. Dieser R'Eleasar überlebte R'Jochanan, war auch jünger als dieser. Oester ist auch angegeben, daß R' Seira bei seinem Eintreffen in Tiberias R' A ßi lehrend antraf (Aboda Sara 16b wo er die Stationen angiebt, die er auf seiner Auswanderung berührt hat) אמר רבי וירא כי סלקית להתם אשכחתיה לרב אמי ריהיב וקאמר (auch Gittin 74 a j. Berachot 4 b): אמר ר׳ ועירא ער דאנא המן צריכה לי 1 וכד סלקיח להבא שמעיה ר' יסא (אמי) בשם ר' יוחנן). Er muß bei seiner Einwanderung in Palästina noch jung gewesen sein; denn er war noch nicht ordinirt, und hat sich lauge aus Bescheidenheit der Ordination entzogen (j. Bikkurim 65 o ר׳ זעירא חוץ בעיין מטניתיה ולא בעי טקבל עליי (auch b. Synhedrin l4 a.) Er hat R '1 Einige Angaben lauten zwar, als wenn Ai' Tetra noch R' Jochanan am Leben angetroffen hätte. Kidduschin 44 a : ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיח לר׳ וירא אייל מאי אמור האירנא בי מררשא? אמר ליה אף אני לא עייל ר׳ אבין הוא דעייל ואמר חכרוהא כולה כר׳ יוחנן וצוח ריש לקיש כי כרוכיא; das. 52 a כי סליק ר״ו אסרה להא שמעתא קטיה דר׳ יוחנן אמר ליה י * י; Nidda 25 b: אמר ר' ועירא וכה כה ר׳ ביבי דאנא והוא הוינן יתבק קמיה דר' יוחנן כי אמר להאי שמעהא. Diese Angaben sind jedoch historisch unzuverlässig. Das Letztere wird in j. Nidda p. 50 d ganz anders dargestellt.