Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1885-01-01 · Heft 2 · p. Seite 56

50 Sendschreiben über die Austreibung der prager und ואולס אחינו ביי הנתינים בצרה הגיל נבקר, הה' בתקן• הצרות שעליהם סתם! דבריהם במקום שהיה להם לפ־ ששתן אק האמת שאינם רשאי; להא מין לשליה הכתבים אבי חאר דמפתבא העמידו שומרים להשגיח על זה ולולי ואת ביודאי היי מקדיטין את עצמם לשדר, כתבים מביארים באר היטב לבל הקהילו׳ ולכל המדינות איטאליאה וחמאנייה. אמנם החוב מוטל על כל ישראל יבכו את השייפה לשכך חתן אף המלכה יר׳יה ע״י כתבי המלצות נמרצות בכל טנשלאש דאית למעבד והנה אנחנו ח״ם הת־כחנו בצירוף הקצין המפורסם הה־ י־אלף ווירטהיים יצ״ו מיויינה שהיא באקראי כאן לכתוב להקצינים שבם־־יגה אולאנרא ואיננילטיהה שיראי לנדיר הפרצה הנ״ל ע״י האחן המלך יד״ה באיגנילטידה ושריי מה גם ע״י השטאטי ניגיראלי וכן נעשה באמת מאתנו זבדשכית אחרים ומפני שלא נוכל לידע איזה יכשר אי זה או זה או שניהם כא טובים, ובאמת עדין לבני נקפה שזהו אםיי דחיקה והזמן ארבע שביעית חנ״ל קצר מאוד ואנז בנדי שתלך ותביא ויש לחוש שבין כרעייתי למחבלת א-לת ברתא רעולבת׳ ח״ו. ואם יתגרשו ה"! לסוף ד׳ שביעות הללו הדן לער־ פראג שוב אין רפואה למכתם והוי מעות שלא יוכל לתקן כאשר שתכי- לאה־ יציאת היהודים מן העיר מקריות העיר וחוצה אומת הרציא"(?') <ומ־־ יד־בנים׳לבנוס ולישב תחתם. ואז יהי׳ דבר המלכיח אין להשיב בכן הוכיח:, לח־דיע צערם לרבים גם למעלתם הרסה ארו כנבירי חיל חלציכם ושימי נפשכם בכפכם וחזקו זאמצן להשתדל כתב המלצה מן השררה יר״ה וגם מן ה:תצ־א• דשם להנונציאו ויינא אשר נאהבים המה בהצר ויינא לארונותינו הגבייה המלב׳ יר״ה מן אזנגדן ופי'הם ולשלחו במהירות מריצות האפשרי לארון המשיל׳ הגונציו' ירייה ע״י קוריר וכל הפעולות ותחבולות מה שראוי לעש־ •הייתי הכרחי הוא להשיג הרחבת הזמן עכ״פ איזה חדשי' כני ל וצריך שיהיה כתב המלצה בווינה עכ*פ אתה ימים קודם סוף ייגארו ולמען יהיה עוד זה לכתבי המלצה הללו ליילך ולבא מייינה לפראג טרם יהיה סוף יינארו. וכל טצדקאות דאית לנו למעבד לא נצרבה אלא לאקרוסי. נא יראו נא למע• רחמי ה' וחסדיו המרזבי' להתאמץ עצמם בכל מאמצי כחם להשתדל בכהב היפי להכריע המלבה יר״ה בדר' תוכח׳ שמצר היראה תהיה והירח ברוהה שלא תוציא חלילה משפט מעוקל ומעוות תחת ירה לענות ולהסיח כמד, א-־פ־ב שבכית נפשות נקיים שכולם צריכים למות ע׳יי הנירוש במקומות שאת; יבשי; לזוז ממקומם כי אין בשם היצאזת הדרך אפילו על תחוס שבת ולא עש שכל החרבים משובשים