Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 6 · p. Seite 264

264 Die Fabel in Talmud und Midrasch. Stelle, Therumoth, Kap. 8, Hal 7, 01 כתיב ברצות ה׳ דרכי איש ארביו ישלים אתו רבי מאיר אומר זה הכלב ... רעייא חלבון חלב 1אתא חיויא ואכל מיניה והוה כלבא מיסחכל ביה כד אסון "בלון מישרי נכח בהון ולא איחבוננון בסופא אכל ומית. Hier erzählt Rabbi Meir weder von einer Grabstätte, noch von einem Grabdenkmal des Hundes; auf welchen Unterschied schon Menachem di Lonsano in seinen Maassijoth 12 und Salomou. Buber in der Pessikta zur Stelle aufmerksam machen. Von der scharfen Beobachtungsgabe der Männer des Talmud für die besonderen charakteristischen Eigenschaften der einzelneu Thiere, was die erste Vorbedingung zur Fabeldichtnng ist, zeuzen mehrere Aussprüche im Talmud. So dis B. Baba Kama, 92, b, citirten Sprüchwörter: שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי und כלבא בכפניה גללי מבלע. Vor Allem aber die classische Stelle, B. Erulstn, 100b: א״ר יוחנן אילמל׳ לא ניחנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל- Diese genaue und scharfe Kenntniß der besonderen Eigenthümlichkeiten der einzelnen Thiere regte lebhaft zur Fabeldichtung au. So folgt gleich auf die letztcitirte Stelle die Frage: ומאי מפייס לה; und die Antwort lautet, schon hart an das Gebiet der Fabel stressend - אמר רב יהודה אמר רב הכי קאטר לה זביננאליךזיגאדממו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטחיה לכרבלתיה ו ההוא חרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך. Eine Zusammenstellung derjenigen Männer, von welchen uns Fabeln in Talmud unb Midrasch erhalten sind, beziehungsweise tradirt werden, fand ich im Interesse des Gegenstandes angezeigt. Ich lasse darum ihre Namen hier in a lphabethischer O r d n u n g aufeinandersolgen. ר׳ יהודה בר סימון ר׳ יהודה בר שלוט ר׳ יהושע בן חנניה ר׳ יהושע בן לוי ר' ברכיה גניבא ר׳ זכריה ר חנינא בד פפא ר׳ אבהו ר׳ אחא ר׳ אלעור ב ן פדת ר׳ אלעור הקפר