Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1884-01-01 · Heft 2 · p. Seite 74

74 Akrosticha, mit besonderer Berücksichtigung. eingeflochten, die den jungen Mann oder den Brautführer nennen". Hier gebe ich daraus nachfolgende zwei eigenthümliche, die ich anderswo nicht gefunden habe. Nämlich אחד נעליוז, das Luzzatto in seinem לוח הפיזוטים nur mit סי׳ אברהם angiebt, hat diesen Schlnß: אמח 0 רצוי הגלה מארצו בהקריבו רני מלה אליך יבקש רצונך. הנפלא כי לה׳ מגיגי ארץ מאד נעלה also: אברהם בר מאיר הנכלם אמן• Aehnlich verhält sichs mit אורחותיך לםדני, das in םר״ע II, S. 56 und von W it kows ki aus der Hamb. Stadtbibl. im חריג, שומר ציץ הנאמן p. ר״עג, aber nur mit dem Strafen-Akrostichon אברהם veröffentlicht worden ist. Im Diwan lautet der Schluß: אל ביתך רצתי הלום מוכלם ביברי רובי מעיה׳ (!) אילם יקוו רחמיך נבראו עולם ואתה מחיה את כולם. also: אברהם בר מאיר נ״ע• Der akrostichischen ist die alphabetische Anordnung vorangegangen; beide finden sich oft gemeinsam in einer und derselben Dichtung. Aber in einer so übersichtlichen Kürze, wie es in nachfolgendem Bußgebete geschieht, das deshalb einen würdigen Abschluß dieser Arbeit bilden möge, dürfte es noch nicht vorgekommen sein. Dazu kommt, daß dasselbe, welches ich außerdem handschriftlich in Oxford gefunden habe, in der Hamb. Stadtbibl. die Ueberschrift trägt: סליחה לאבן עורא אנחנו בני גלות דכאני העוני והדלות זעקנו חמם טרודים יניע׳ כח לכודים עלינו פתאום צרו חפן אלינו ברחמיך מי יסבול ועמך למה ה׳ יחרה אפך בעמך. מעת נביאינו סרו קראניך רחום שמך רעדנו היום מאמיך ובתפלת עניו נקדמך