Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 11 · p. Seite 521

Änhang V. Supercommentar zü Narbüni's Eomm: 521 יוס־חו לדקדק העיון במלות הספר תס־רח מה שיקי»■׳ המעיינים: השלמים בהארכה והתוספת שראוי לכל מחבר ולכל מפרש שישגיח על עניני זמג כיחיד טמן' שאר הצירות העתידים כמו שהשגירוה התירה האלגית בקצת האוהדות האלתיוח להרהיק האנשים ההם ממה שגדלו עליו אע״פ שהיא כולה נצחית, יכטו שאמר לני ולבנני ער עילם וני', וזי היא אחת מהסבות אשר הביאה לאחרונים לפרש ספר מספרי הראשונים, וכמו שתראה אחה המעיק התלמיד מחבור רבינא ורב אשי בתלמוד אשר היא פירוש המשנה אשר חיבר רבינו הקרוש ע־ה, וזהו אשר הניעני לבאר אגרת אפשרות הדבקות ומאמר אלאסכנרר בשכל ודעת הרב הטורה ז״ל במשכיל והמושבל ודברי זה האיש בזה המאמר על זה האופן מהחכמה והביאור ובאשר יתחברו אלה המאמרים הנה מי שכלל היריעה בם כבר יכלול ידיעתי סודות החכמה הטבעית מרחשי השכל וסודות החכמה האלהית כמציאות העולם המושכל. Are Fabel i« Talmud und Midrasch. Von Dr. Samuel Back. (Sortsetz«»«.) Eine solche dem Fabulisten sich selbst anbielende Stelle bildet der Text: כושי צידון כי אמר ים מעה הים לאמר לא חלתי .(Jesaja 23,4) .ולא ילדתי זלא גדלתי בחורים חסמתי: בחילות Läßt ja hier schon der Wortlaut des Propheten das Meer sprechen, warum sollte es da der Fabeldichter nicht reden lasten? Zudem fand hier die Exegese den weitesten Spielraum, das fruchtbarste Feld. Jonathan giebt die Stelle in folgender Weise wieder : בהיחו צידונאי ארי אמר טערבאה די יהיב