Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 11 · p. Seite 520

520 Zur Geschichte Ler Juden in Arles. ותחשוב שים כמדי לכלימה ואנחל דת אלהי החמימה אכחתך ואכת עד להרמה לא עצח בח שכון מ שכן מ בית מנוחתו לשכת מכון רן הימם הוא טיב ומרן נכון אף כי יחרף מערמת, נערי לעג ובוז כי נאצוני בית מרי לחם עצביך ופח גילה חברי התעוררי שחת לפניו תכרי ובים מליצה מחנהו נערי עמדי וריבי בם ואותם בערי לחם בעט סופרים רשעים דברי ורדו לתוך גן שיר ושם מורך ארי אל תפחדי מצר מקדשיו גארי כל מחריביך לכל חח זרי פעלו אשר חשב להפיל נזרי . לדוש כמו מתבן עריגה מהרי לשמיר שמו לעד וטובו נהרי שירך ירי עליו ועיניו נקרי רמחך קחי ולכי ואותו תרקרי בית חיעבוחיו חיש וקיח קרקרי רתו לזאת קומי ונטעו עקרי הרפי באף אותם בחזך בחרי רדפי יהדריכי מנוחה כתרי בו איך יהי דבק לעברי נוצרי בת פו כמותו שוא ועמל תקצרי אותו ואח ארצו באפך פוררי אליו ואל נא תגער. בו צוררי .יגשא אשר הגדיל מאד, צערי דבשי אהי אוכל בגיל עם יערי שמו יין ואיך דבר תדבר הלא היא מאמתי לי ירושה ולו אין כבודי לאחוז בך אם מלאכי מות בתוך גורן ימם דין הוא הכי לו אל בחח להיות אך נרנך הפך הכי הוא רע וגו ויען אויב ויאמר גרני כדי קצף וחמה וחרי שרים ישרתוני והודי שוררו קומי יחידתי ואל נא תאכלי קומי וטמני פח לכוד אויבך באף עורי והבעיר׳ באש שיר שוטנך אם פועלי און בך הלא צאי אל תבקש לך כלי זיין ■לה שישי ושמחי בת וכנורך קחי החעדגי שקטי ואל תענני קומי ופי עולה באפך חבלמי , התחנמי אל שולמי רע שלמו דוש׳ עלי גרנך ולבך תתני דרכך לנוכח אל וידך יש לאל ובשוט לשונך תחביא אותו וחץ כליך שאי ושאי ואל אל קנאי פורצים כמרי פרסי תהרסי עת לעשות אל אל אשרהפר בתו הצוחקים עלי עליהם צחקי אויל אשר זמם להאביר כתרי מה לאויל המהביל כי אדבקה אל תלכי עמו סביבו אל תשבי שיתי לבבך למטלה רחק׳ שובב טמא הלב טמא גו קראו ישתק וישכח גיל ואף רגן וטוב אשכול מחרות לו ככל. עת ואני