Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1882-01-01 · Heft 11 · p. Seite 511

Zur Geschichte der Juden in Arles. 811 כי היה בעודי חי ואמי ארור׳ בשאול ובחושך'יצועה רפדה על מחמד שירי ולא אשמרה או תור,•ארץ ארמה רעדה יטה ומלחמה וריב לא אלמדה אעל עלי שפה ולא אפודה לא מרבות הונם וחילם אפחרה או כרעה ברכי לבול עץ אסגדה בי הרתה עמל ואון ילרה יום נחנה למוט ורגלי מערה אלי רצוני על דלחוח אשקרה קמה ימין גתה ועור התעוררה נסו ואשה אל רעותה חרדה לא אקרח להם ולא אחגוררה חגה ושבחה ואח כל מועדה עמי בקולי מאגו לשמוע גרני משורר העמיק לפשוע מה טוב ארי בחוץ ורוב לפגוע שלום ויר לא יתנו לנגוע הכף והטף יחפצו לבלוע אם לא בחזקה לקחו וזרוע כנפי מעילם יתפשו לקרוע אמר להוסיף שיר וקם לגרוע מהוד וכמר תחפוץ למנוע נדיב ולא אמר לכילי שוע גליל ישלם לחמו לבצוע שרים דרכיו ירעו ירוע יצחק מספר וה שמי לרוע אחי והאם תמנו לגוע לבנות ולנתוץ לעקור ולנטוע יתמהו לא יוכלו למנוע אם לך לברך העויתי תחמול יום תאסוף ירי מלכים יחרדו מי בערבה ביערים אחלי וחכל חלונות שוטני נפשי ולא לא מפני מגור שלומם ארדפה עטי אשו בכף ואם אכף לאיש יד רודפי תקצר ובטנם תחסר עם המחכים יום ימיני אולח מה לי גדולת הון ובשיר אעשיר שרים יתנו עוד במחול יענו אלו תלאות׳ כבוד ידעו באו ימי שלום וצרות עכרו כי נפקדה נפשי ועור לא ישבתו ו ז א ח ל ע י ר המים נפשי באייגש לא מצאה מרגוע ויעצבוני ברכתם ראו אם ברחוב או בשוקים אפגשם הולכים חפויי ראש ובווים לדרוש אך אם עלי שולחן אחרי יקרבו ולשואל׳ כספם מאומה לא יתנו ד,כחגים אחי מאד בהם יפצח וישעיה השם דבש מתוק למר ינפץ חמורות מה לך פה נפשך אויה לטוביה ליום העדרו אויה לשר יצחק ליום רחק לכל אך אשריו כי אחריו בניו שני אתי שלמה שלמי שלם אבל האם בעודי מליצים יחדלו לא כי ימין גרני בשיר התרוממה או נגנה ידי בגלגלי וביל