Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1879-09-01 · Heft 9 (September 1879) · p. Seite 417

Zur Composition der agadischen Homilien. 417 4) Der Verf. deS!ע^ן יוסך hat das Mißliche in dieser Beziehung der Aussprüche des j. T. auf HL. 4, 8 in Cant. r. empfunden, aber durch die vorgeschlagene Streichung des zweiten אלו (in bcm Satze אלו פבקרי כיופים) wird doch nichts erreicht. 5) In der Rede des R. Me'i'r etwa von חבריא בעון קופי רבי שמואל בר נחמן bis כחש לו וכר, aus j. Sanh. xi. S. 30d. und j. Berach. ix. S. I3Ü.: in der Rede des R. Jose (b. Berach. ר׳ אלעזר בנו של ר׳ יופי הגלילי) von בפה ברכו bis הה״ד ששים ושנים לעובד אדונם aus j. Iebam. IV. S. 6 b. ׳. woher das folgende חבריא בערן קופי ר׳ יוחנן ובו׳ stammt, konnte ich nicht ausjinden. Bon den anderen Reden ist besonders die des N. Simon b. Jochai mit späteren Zusätzen vermischt. Man vgl. auch hinsichtlich dieser Zusätze die Relation in b. Berach. 63 b. 6) Diese Stelle, die mehrfach corrumpirt ist, hat wegen der vielen Abweichungen in ihren Parallelen (j. Sabb. a. a. O., j. Schel. IH. S. 47 6., Mischna Sota IX. Ende in den Mischnajot, (b. Sota 50b) und b. Aboda Sara 20 b.) den Comm. große Schwierigkeiten geboten, vgl. פ״ב z. St. und תוספי י״ט zu Sota IX, 15. Zunächst zeigt die durchgehende Belegung der einzelnen Sähe mit Schristversen, daß die ganze Steile hier aus dem j. T., und die Einschaltung א״ר פתנא פה שעשת חכמה עטרת לראשח ובו׳, das; sie aus j. Sabb. a. a. O. entnommen ist (dort aber st. :ר׳ פתנא ר׳ יצחק בן אלעזר). Das חנינא in der Anführung hat seinen Grund in einer anderen LA.: תבץתנינן, vgl. א״א und "עי. Bis zu ענוה לידי יראת חטא stimmt die Steile hier mit j. Sabb. überein: von da ab folgt dort: ,יראת חט לידי רוח הקדש, רוח הקדש לידי חסידות, חסידות לידי תחיית הפתים תחיירת המתים לידי אליהו ז״ל וכוי, hier in Cant. r.: ירארת חט>ת מביאד־ז לידי חסידות, חסידות ... לידי רוח הקדש, יה״ק ... לידי תחיית המתים וכוי. Tie Stellung in Cant. r. ist die richtige, wie aus der Parail. j. Schek. hervorgeht. Die Belegung j. Sabb. רה״ק לירי חסידות דכתיב או דברת בחזון לחסידיך und חסידות לידי תהה" פ דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייחכם ist nicht recht zutreffend, fehlerhaft wird auch Cant. r. der Vers אז דברת בחזון zweimal als Beleg angeführt. Alles hat einen sehr guten Sinn in der Begründung j. Schek. a. a. O.: יראות חטא פביאד־ז לירי חסידיר־ז דבתיב וחסד ה, מעולם ועד עולם על ירי א יו, חסידות פביאה לידי רה״ק דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך, רה״ק מביאה לידי תחה׳׳מ דכתיב ונתחי רוחי בכם וחייחכש (letztere beiden Belege ebenso in Cant. r.). Dagegen ist UNverständlich die Begründung des letzten Satzes das. in j. Schek.: תחיידת המתיבם מביאה לידי אליהו זכר לטוב דכתיב אז תכין יראת ה׳ ודעת עליון תמצא (in Schek. im Babli statt עליון richtig: אלהיבם, prov. 2, 5;; der passende'Vers ist, wie ihn auch j. Sabb. und verkürzt Cant. r. hier haben: הנד־־ז אנכי שלח לבכם את אליה הנבי^ת לפני בוא יומם ה׳ הגדוד1 והנורא והשיב וכר. Der Vers אז תבין יראת ה׳ ist j. Sabb. in anderer Weise verwendet. Die fehlerhafte Schlußbegründung aus j. Schek. steht auch hier (und wieder anders falsch citirt ודעת קדושיה תמצא statt ודעת אלהים תמצא) ganz überflüssig in Cant. r. mit einer neuen Corrumpirung: Graetz, Monatsschrift x-xviii» 0. 27