Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1879-09-01 · Heft 9 (September 1879) · p. Seite 415

Zur Composition der agadischcn Homilien. 415 wo diese Auslegung über Gen. 3;;, 4 mit Ansuhruug von HL. 7, 5 schließt, und darum Cant. r. hier ausgenommen worden ist. Vgl. ob. S. 410. Zu 7, 11 (אני לרודי ועלי תשוקתו) das ganze Llüä נ׳ שוקק הן ופו־ aus Gen. r. Cap. 20 (über Gen. 3, 10: ואל אישך תשוקתך). Zn 7, 14 שבשכר הדודאים הללו עטרו שגי שבטים גדולים bis והפסידה שבטים nach Ge», r. Cap. 72. Zu 8, 8—10 ist die im liamen des ר׳ בדביה angeführte Auslegung ein Proöm desselben Agadisten zu Gen. 12, 1 in Gen. r. Cap. 39. Zu 8, 11 der Passus über בבעל הטון (von הה״ד ואדא בשלל עדרח שגער) wohl aus Gen. r. Cap. 85 Ende ״). (Fortsetzung folgt.) Noten;um vorhergehenden Artikel. 1) Im Ierusch. folgt auf die erste Rede (über *ר׳ חייא בד אח) ein wohl zu derselben gehörendes Gleichnis; (Schlus;: ה^םלק n'n ... כך הצדיקים שביניהן) und ein mit demselben Gedanken abschließende Erzählung (כך הקב״ה יודע איפתי עונתן של צדיקים לסלק פן העולם והוא פסלקן). In Eant. r., wo die Reden in anderer Reihenfolge stehen, beginnt das ganze Stück, scheinbar als eine direkte Auslegung dieses Verses ((!,2): א׳יד יוסי ב״ר חנינא הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סוסו ראשו לא היד־ן צריך קח-* לפיפר אלא דודי ירד לרעיה בגנו וכו׳ (in j. T.: לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות [בגנו] וכו,), die kurze Deutung des Ierusch. wird weiter ausgeführt, hieran die fast ganz hebr. wiedergegebeue Erzählung (דלפא רבי הייא בר אבא ובו׳) und das Gleichniß (letzteres im Namen des ר׳ שפואל בר נחפן) angereiht, aber ohne jede Beziehung aus den Tod des *-ר׳ חייא בר אח, dann erst folgt die über diesen von Di. Lakisch, und zwar, wie hier angegeben, aus Aufforderung des R. Jochanan, gehaltene Rede, die aber aus