Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1876-01-01 · Heft 10 · p. Seite 412

rvA^T;׳•>״• ::>׳■־,׳״-:->w׳r, , . ׳,•״ ׳ ־ ״412' ׳ ' Entstehung und Werth der Megillat Taanit. heillose Verwirrung, die er durch die Verbindung der syrischen ■ע Verfolgungen und der makkabäischen Freiheitskämpfe mit R. Jochanan den Sakkai's antisaddueäischer Disputation über das v Erbrecht angerichtet hat? Sie erklärt sich einfach daraus, daß er die Berichte des jerusalemischen und babylonischen Talmuds in gedankenloser Weise verquickt und dazu den ihm geläufigen ) Hintergrund aus der Zeit der Hasmonäerkämpfe gemalt hat. Durch den Schluß והיו דנין כדיני ישראל ist die Angabe des Anfangs: "בימי מלכות ק היו דנין כדיני הגוים" gesichert. Und was. der Scholiast nach allen mir vorliegeirden Editionen als die abweichende Meinung der Sadducäer angiebt (הירש הבת עם הכן),;:: das ist im jerus. Talm. die Ansicht der heidnischen Weisen (ובת שוין כאחת p). Das hindert ihn aber nicht, sofort in die ) Discnssion der babyl. Gemara einzulenken, mit welcher diese LA. ganz unverträglich ist. Noch klarer wird die Benutzung beider Talmude durch die ״ Nebeneinanderstellung der Berichte über den Nicanortag (13. War). Jer. Taan. 2, 13 babl. Taanith 18 d. M. T. e. 12. (66 s). Meg. 1, 5 (70 c). יום תלת עשר כיה יום ניקנור מהו יום גיקנור שלטון משל מלכות מון עובר לאלכסנדריאהוראה את ירושלם וחירף וגידף וניאץ ואמר בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה ויצא אליו אחר משל בית חשמוניי והיה הורג , בחיילותיו עד ’שהגיע' . לערובין שלו וכיון שהגיע; לערובין שלו קטע את מאי נקנור. . . דתניא ניקנור אחר מאפרכי יונים היה ובכל יום ויום היה מניף ירו על יהודה וירושלים ואומר אימת תפול בירי*) וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום2) קצצו י) En Jacob hat die LA.: ואעשה בה מה שלבי הפץ. .E. I.- נכנסו לה״לוח ו׳:' בתליסר ביה יום נקנור אמרו ניקנור אחר מהפרכי של מלכי יונים היה עובר לאלכסנדריאה בכל יום j ויום היה מניף ירו בנגר י ' ירושלם וכנגד בית המקדש ׳;;ומחרף ומגדף ומנאץ ■;:־:ואומר מתי יפלו כירי ואהרוס את המגדל הזה וכשגברה מלכות בית;חשמונאי ונצחום נכנסו לחילות שלו והיו הורגים