Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1876-01-01 · Heft 7 · p. Seite 268

*2 סם)re Mvel m Lalntud Änd Midrasch. ־ , ...י!יי ■י י - ׳■' . auf welches Thier hatte er mehr Anrecht, ihm^ Sprache und Handlung zu verleihen, als auf dasjenige, das so eine wichtige Rolle in der heiligen Schöpfungsgeschichte spielt, und das schon dort redend und handelnd auftritt, ja, Genesis 3, 1, ausdrücklich als das schlaueste unter allen Thiereu hervorgehoben wird!? Dazu kommt noch das tragische Moment, der jähe Fall der Schlange von ihrer einstigen Höhe in den niedrigen Staub der Erde; was auch schon Bereich. R. K. 19 geltend gemacht wird: תנא בשם ר״מ לסי גדולתו של נחש היתה מפלתו ערום מכל אחד מכל. Ertheilen doch Tosifta, Talmud und Midrasch der Schlange vor ihrem Sündenfalle die Königswürde unter den Thieren, die seither der Löwe bekleidet!') Die Größe ihrer Sünde und die ihr entsprechende Härte der Strafe, die sie traf, empfahlen darum besonders die Schlange zum Gegenstände eines eigenen Mythus und zum Helden einer ׳) Tosifta, Sota, Abschn. 4: אמר לו (כלומר לנחש) המקום אני אפרתי . Talm. Sota, 9 b, richtig). תהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו שלא רצית ארור הוא אתה) מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי בקומה זקופה סלך כאדם " עכשיו שלא רצית על גחונך תלך אני אמרתי תאכל מאכל.ארם ותשתה משתאו של אדם עכשיו שלא רצית ועפר תאכל כל ימי חייך. Talmud Babl. Sota, 9 b, Genes. R. K. 20 und Jalkut zur Stelle finden wir diese Tosiftastelle wieder. Räbbq heißt es jedesmal anstatt:,אני אמרתי אני עשיתיך. Aboth de Rabbi Nathan, Abichn. 1, hingegen ist diese hohe Würde nur das ersehnte Ziel der mit einem unbändigen Ehrgeize behafteten Schlange. Es heißt daselbst,: רבי יוסי אומר מוב עשרה מפחים ועומד ממאה אמה ונופל מה חושב נחש הראשון. באותה שעה אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כלו ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני •עולם . א״ ל הקב״ ה . . . אתה אמרח אהיה מלך על כל העולם _ לפיכך ארור אתה מכל הבהמה אתה אמרת אלך בקו<מה זקופה לפיכך על גחונך תלך אתה אמרת אוכל כל מעדני עולם לפיכך עפר תאכל בל ימי חייך. Hier heißt es also.) . nicht, wie an den genannten übrigen vier Stellen, daß, diese Würde v o n G o t t der Schlange z u g e t h e i l t oder z u g e d ä ch t gewesen sei, sondern sie maßte sich sie an und legte sich sie bei, und dafür wurde sie auch bestraft. Dies erinnert an die Fabel: ״Das Eisen und ,die Bsiume" wie s ie im Widr asch C 6 n e n lautet, wo auch die Bäume wegen ihrer hochmüthigeu Anmaßung bestraft wurden. Vgl. Märzheft, S. 133 und 135.