Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1875-01-01 · Heft 9 · p. Seite 397

unter Kaiser Maximilian durch Pfefferkorns Angeberei. 3S7 Was zwischen dem 10. Nov. 1509 und dem 23. Mai 1510, dem Datum des dritten Mandats des Kaisers, vorgegangen ist, wodurch Maximilian bestimmt wurde, den Frankfurter Juden die confiscirten Schriften dann doch aushändigen zu lasten, darüber geben die hebräischen Aktenstücke keine Auskunft. Sie brechen mit dem Sendschreiben an die drei Gemeinden ab. Es muß aber etwas geschehen sein, wodurch abermals eine Umstimmung herbeigeführt wurde. Denn Anfangs hatte die Sache eine für die Juden schlimme Wendung genommen. Der Erzbischof von Mainz hatte einen Subdelegirten ernannt, Her m a n n O r t l i e b oder Hermann Heß, welcher sich strikte an das Mandat gehalten und Pfefferkorn Vorschub geleistet zu haben scheint, die Con- השתרהח אשר נהג אחד מאתנו לפסוע על ראשי עם קרוש ואפילו על יהיר. אך הוראת שעה דחוקה עת לעשות לר׳ הוכרחנו לגזור גזירה לגזירה להקהיל את הקהל יצ״ו. ואין ספק אם נתקבצו הקהילות וסביבותיהם יחר על ידיהם נתקנו עלילות והרבה הקונים אשר נתקנו עתה הפעם והרבה דברים וחסרונות אשר עכשיו עולים ויורדים בדור הזה הפרוץ בעו״ה הצריכים תיקון רב בעינו אין עת להעלותסועל ספר. וע״י הפירור לא קרב זה אל זה כל איש הישר בעיניו יעשה ובונה במה לעצמו. הצור יתקן המעוות. ואין ספק אילו הייני בצרוף ובאגודה אחת, כל אחד ואחר הדריך אח עצמו ואת רעהו ער שמצאנו הדרך הנכון והמקובל בעיני כלנו וליטטא כל חד שיבא מכשורא אח שירו משגת. כי לא היה בדעחינו לשום כספיכם באמתחותיכם אך לטובת הכללי ואתם בני קהל רוטנבורג מידכם היתר,ו הביטול והמגיעה חואת כלה ולא מוולתכם. בראותם בני ק״ק ו ו ירד א י״צ וויישנבורג י״צ יצאו על דעת לבוא אצלנו עד באו לעירכם, נתלבשו רוח אחרת אף בני גלילות מרקגרף וטרקגרפין וויצבורג ווערטים נתקבצו כלם לק״ק וו ער ט ים, ובראותם כי נסגתם אחור אף המה משכו ידיהם. נמצא שחוטא אחר יאבד טובה הרבה. ועל זה נאמר, מי בכם ויסגור רלתים. כי בזאת ננעלו שערי המרינה ונתפרה איש מאת אחיו. ולא זאת שבעטתם בגזרוחינו אף כי נפרשתם מן הצבור ולא נתתם לב על החששות שישנו לחוש וחורבה דתיפוק מניה ח״ו. .לא נוכל לעלות על רעחינו על מי ועלמה אתם סומכים לעלות ברוחכם לבטל טובה גדולה שהיתה ראויה לבוא על ידי ציחף כזה, אם היה בא אל הפועל. שומר ישראל ישמור את שאריתנו לבלתי שמוע נוגש ואין פרץ וצוחה ברחבותינו. והי (?) שלומכם יסגה נצח. כ״ד אהוביכם. ורנקבורט נכתב ז׳ כסליו