Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1864-01-01 · Heft 6 · p. Seite 231

"!iMaleÖen יצא.קום ובקצה תבל. מלחם לשמשישם אהל בהם וכן: בימרחוקידוישבה השמש אחורניח עשר מעלורת כעשר יריעורת רהטשכן שני ותשב השמש. ומארבעה מינין היי עשוין שש ותכלת .וארגמן ותובעת שני הרי ד' כנגד ד' עתי השנה קור וחום קיץ וחורף: שש, לבן הוא כנגד ימי השלג תכלת, כימי ■נסו ומעלה שירבו המים ויכלאו נהרות ואגמים שהם דומין לים וארגמן, כימי החום שהם דומין לארגמן בצבעוני פרחים וצצים ותולעת שני, כיטיהקיץ •שהם חמין למיני מגדים: חמש יריעות כחמש ברכות שנאמרו ביוסף ברכות שמים ברכות אביך -ברכות הורי ברכות תהום ברכות שרים ורחם וכנגדם אמר משה ה" מגדים שני ממגד שמים וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים וממגד גבעות עולם וממגד ארץ: לולאות וקרסים היו חמשים ומאה וחמשים ומאת יום ימי, המבול שני ויחסרו המים וגי: לולאות וקרסים כנגד ת״ח שני ויחבאו מנביאי ד" מאה איש המשים המשים במערה וכן הוא אומר ויאמר משרתו מה יותן זה לפני מאה איש: (Schluss folgt.) Anaiekten. lieber den frühzeitigen Gebrauch der indischen Ziffern bei den Juden. Das ״Ausland“ Nr. 9 brachte unter der Ueberschrift: ״lieber die Verbreitung der indischen Ziffern nach dein Abendlande“ einen lehrreichen Artikel als Auszug eines Memoire sur la Pro,- pagation des Chiffres Indiens, Journal Asiaticpie, 6. Serie, der viele neue Punkte über dieses interessante Thema der Geschichte der Mathematik geistreich behandelt. Auch die Juden, was bisher gänzlich übersehen wurde, scheinen einen nicht unwichtigen Beitrag zu dieser einflussreichsten Erfindung des Menschengeistes geliefert zu haben. Wenigstens lassen sich aus der älteren Literatur derselben, namentlieh aus der Mischna, einige Aufklärungen holen. Zu diesem Zwecke wollen wir zuvor den Inhalt des erwähnten Artikels skizziren und dann auf die jüdischen Quellen übergehen. —י Die ׳ eigentlichen, für die geschichtlichen Untersuchungen wichtigen Fragen sind: Von wem und wann wurden die indischen Zah-