Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1864-01-01 · Heft 2 · p. Seite 72

72 Dass dieses die wirkliche Leseart der in Babylonien verbreiteten Mischna war, gehet aus bab, Talm. 53b hervor: כמה שיעור עיכול אמר ר' יוחנן כל ומן שהוא רעב וכו'. Eben so klar zeigt aber der jer. Talm., dass in der jeras. Mischna die Stelle עד אימתי הוא מברך. ער כדי שיתעכל המורן שבמעיו Sich nicht fand. Es heisst nämlich im jer. Talmud zur Mischna: ער מתי הוא מברך ד הייא בשם שמואל ער שיתעכל המולן שבמעיו וחכמים אומרים כל ומן שהוא צמא מהמת אותה בעורה רבי יוהנן אמר ער שירעב. Der jer. Tal01. variirt in dem Namen der Autoren von dem bab. Talmud, worüber Mehreres an einer anderen Stelle; aber olfenbar variirte auch die jer. Mischna von der bab. Mischna, der Nachsatz 'ער אימתי הוא מברך וכן kam erst von späterer verbessernder Hand in die jer. Mischna. ^Vgl. ferner Ketubot 1, 1 im jer. u. bab. Text gleichlautend: בתולה נשארת וכד שאם היה לו טענרת בתולים היה ■משכים לבית דין. Der bab. Talmud hat, wie sich 2a und sonst ergibt, dass er dieses 'שאם היה לל לכו gelesen; im jer. Talmud heisst es jedoch: בתולה נשאת ביום הרביעי כד בר קפרא אמר מפני שכתיב בם ברכה (והובא בבלי ה') וכל׳ רבי לעור מייתי לה טעם רמתני׳ שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין. Die in Palästina verbreitete Mischna hatte also ursprünglich nicht dieses 'שאם לכן und lautete wahrscheinlich blos: בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום ההמשי. Heber andere, scheinbar im jer. und bab. Text gleichlautende, in Wirklichkeit variirende Mischna’s, vgl. Iiodegetik 8. 223 zu Berachot 1, 1 und vor. Jahrg. S. 310 f. Erklärung■ einer Schriftstelle. Sifri Deuteron 34, 7 hat: ולא נס להה ר' אלעור בן יעקב אמר אל' תקרי לא נס להה אלא לא נס לחה Diese Stelle, über die mich Herr Rabbiner Dr. J. Klein zu Glogau schriftlich anfragte, hat schon Tosefot Erachin 15b auf. אל תיקרי aulfallend gefunden. Gehen wir jedoch auf die alten Heb er setz er ein, so haben sie, wie dieses in der Schrift ״Heber Anälekteh.