Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1863-01-01 · Heft 3 · p. Seite 108

108 Commentar des Sal. Parchon zu Jesaia* כי רוב הוויכוח אשר ביננו ובינם הוא בעגין ד״טשיח אם כבר כא או עתיד לבוא, ועל אריכות הגלות ועל הגאווה יעל הגן עדן והגיהנם, וסי שכא להתווכח על זה יעיין בשרש משח וכשרש גלה וכשרש גאל וימצא כל הפסוקים שמדברים מזה, וגם מה שהם מחזיקים דתם עם מלת שאול ומפרשים ארד אל בגי אכל שאולה גיהנם והנה המעיין בשרש שויחל ימצא שם ראיות שרובם נאמרים על הקבר ולא על הגיהנם — הק״בה יצילנו מידו, ברוך שם כבודו: Commentar des Salomon Parchon zu Jesaia. iFortüet/.unt'.) יא. (א) ול>א שעו, כמו פנו וכן ישעו וו-־־זץ מושיע כל1!•' יפנו ימין ושמאל־1; (<~ על טרפו, מזון 3קר4< טרף. אשר יקרא, לשון מק־ה כמו אשר יקד»-« אתכם באחרית הימים, כי יקרא קן ציפור. מלא רעים, לשון קברן וכן וקראו?»אחריך מלא. xb יענה, לא יכנע וכן לענוח מפני וכן וענה גאון ישראל שתרגומו וימאך יקר ישראל: (ה) עפות, מלשון מעופף. יגן, לשון כי יגן י״י עליכם. פסוח, עניין דיל־יוג לפי שפסה וריד־1,'. על ירושידים בבא המלאך המשחית על מחנה אשור: (ו) העמיקו כדה, עניין עוות והשתנות מהמנהג: (ט) וסלעו ממגור יעבור, פי׳ בו התרגום ומלכותי ושלטונוהי מן קרם רחילא יעירו( רש מפרשים כמו ולכלעו מלשון סלע כמשמעו ור״ל ולכלעו ואל מגדליו החזקים מרוב מגזר יעבור. ור׳ יוסף קמחי ז״ל פי׳ כי דרך כל העולם כשיברח אדם מפני אויבו ויבא למבצר טעזו ולא יפחד אך מפני חנופה יד י״י אפלו סלעו ומבצריו מטגוד ומפחד יעבור וילכד עיר ולא יאמין בחיים. אור לו, אש: לב. (א) ישורו, לשון שדים: (ב) כמהבא רוח, מלשון למח נחבאת לברוח. בציון לשון ציה. בארץ עיפדת, צמא דת של־יא ירד עלירח מטר: (ו.) ולא תשעיגה, תראינה: (ד) ולבב נמהרים, כמו פתאים. וכן ועצת נפתלים נטהרה כי הפתאים מעשיהם במהירות ובבהלה ולא ימתינו ולא ישגיחו למעשיהם ולדבריהם. צחות, כלו׳ צחות וברורות וכן דודי צח ואדום, רוח צח, כחום צח: (ה) נדיב, הוא שנפשו רחבה לתה משלו במקום הראוי לו. ולכילי, בח״רק וכלי כליו רעים בציירי והיוו־ יוד היחש כי״וד ההיכל לפגי, יוכיח אדם