Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1862-10-01 · Heft 10 (Oktober 1862) · p. Seite 395

396 .des Sal. Parchon zu Jesaia ׳Commentai צמד בקר• בת אהת, בודה אחת ידועה והיא כמידת איפר שכך כתוב האיפה והבת תכן אהת לתם אבל האיפה מידת היבש והבת מידת הלה ושניהם עשירית ההומר כמו שאמר כן כי עשרת צמדי כרבם <עשו בת אהת, וזרע הומר יעשה איפה ועור כתוב מעשר החומר הבת . ועשירירת ■החומר האיפה.הומר כור והוא עשר איפות שהן שלשים סאין: (י״א) בנשף, לילה• ידליקם׳ עניין הבערה מלשון ודלקו בהם שפתים דולקים, ואיפשר שיהיה מלשון הררפה כמו כי דלקת אחריי י לפי׳ שאמי שכר ■יררופו כלו אותם הרודפים את היין היין יררפכם ויפילם למשואות: (י״ב) כנור ונבל ותוף והליל, רבטא אילירי טמפי איפלביאול בלע' הליל ת״י צלצלן: (יי״ג) גלה, לשון גלות. צהה צמא, מלשון ישכנו צחיחה והוא עניין יובש וצמא וכן והשביע בצהצהות נפשך ר״ל בומן יובש וצמא: (י״ר) ופערה־פיה, כמו פתחה וכן פי פערתי׳ ופיהם פערו למלקוש• ושאונה, עניין המייה מלשון ושאון לאמים• ועלו בה, וכן ועלו ושמה שיש בה ירר לשאול ועל זה הדרך ת״י ורתקיף בהון ויש אומי ועלו בה האויב: (י״ז) כדברם, במנהגם ורומה לתרג׳ וינהג ודבר, וכן כעדר בתוך הרברו• והרבות מהים גרים יאכלו, פי׳ במו הפוך וחרבות גרים מהעם יאכלו, ואמי והעל חרבן הארץ כי הבתיכם יהיו הרכה ויעלו עשבים ער שירעו בה הכבשים כמנהגכם לרעות במקום המרעה ובהרבות •שהם גריבם בתהלה בהמתם בחינם עתה יאכלו בהם מהים -והם הכבשים השמנים וכנה.אותם בלשון מוה כי המוח ישמן ונבחר, או פי' ובחרבורת שהיו גרים ■ירעו הכבשים בדברם על ררך משל שירעו הכבשים והם העניים שהם חלשים כמנהגם שיכלו הרשעים ואין עושק אותם ובהרבות מהים, והם הרשעים המתענגים והמתעדנים העניים שיבואו לגור בהם יאכלום ,כלו׳ בכלות הרשעים!?אכלו,חלקם ,העניים:: .(י״ח) וכעבות, וכהבלי ■העגלה, ■כמו וירא את ■העגלות: (כ״ב) למסוך-שכר, כמו למזוג, -וכן •מסכה יינה שהוא תערובת •המים עם •היין: (כ״ד) לשון אש, -שלהבת .בדמות לשון וכן ולשון זהב אהר• והשש הוא הקש הרק מלבה בלע׳ ופי׳ •והשש בלהבה ירפה• במק׳ כרקב: (כ'׳ה) כסוחה, שרשו כסה -ועניין כריחה הוא מתרגום לא תזמור לא תכסה וכן קוצים כסוחים, שרופה באשבסוהר!: .(כ״ו) ונשא נס, שניירא בלע׳ והוא מעניין.גבהות ׳והתרוממות -כי.נושא הנס הוא נושאו,גבוה כרי -שיהא נראה על כל בני הצבא וילכו אחריו. ושרק.1b שיבל־־׳אר בלעי: (כ״ז) ולא נפתה,