Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1861-01-01 · Heft 7 · p. Seite 271

Beiträge zu einer Einleitung in den Talmud. 271 כד^ביי דאמר ןאביי וכו׳ ppS♦ — MegiUa 2 a מגלן כר״ל לקמן חכמים הקילו♦ — Moed Katan 8b ור׳ יוחנן אמר וכו' ונסיב לה הש״ס לפטורא כד״ל לקמן . Hier wird das כד״ל לקמן nicht weiter ausgeführt, sondern es wird verwiesen auf weiter (4a), wo ר׳ ילהק dieses auf eine andere Frage ausführlich bespricht. — Baba Mezia 21b בווטו של ים ובשלוליתו של נהר אע״ג דאית ביה סימן רחמנא שרייה כד״ל לקמן . Hier ebenfalls nichts weiter hinzugefügt: es wird bezogen zu weiter 22b מנין לאבירה ששטפה נהר 1וכו׳)• - Das. 47a ולוי אמר בכליו של מקנה כרבעית למימר לקמן♦ Hier ohne weitere Hinzufügung und bezogen zu weiter daselbst: מי נתן למי וכו׳ ר׳ יהודה אומר גואל נתן לבועז . Die ותו לא מידי und כרבעינן למימר לקמן gehören nicht unwahrscheinlich den Saburäern (בד״ל לקמן etwa späteren Saburäern) an. Mitunter weiset die Stellung auf einen Zusatz. So Jebamot 40 a איבעיא להו גזרו שניות בחלוצה וכו׳ ת״ש הוא אסור ■באמה וכד וליתני אם אם אמה וליתני האהין מותרין קשיא ת״ש היא אסורה וכו׳; hier wie in der ganzen Discussion wird nicht Rücksicht genommen auf dieses קשיא? vielmehr ist der Schluss לש״מ (ללל שגילת בחלוצה (vgi. auch Tosaf. das. anf.־־־־ •(וליתני Gittin 20b בעי רב פפא כין שיטה לשיטה מהו תיקו ותיפוק ליה וכו'• Dieses auffailende לחיפלק ליה nach dem 18 תיקלt (bis ה״ר das.) ein sabur. Zusatz, und ebenso obiges לליתגי bis קשיא aus Jebamot2). Zuweilen wird eine Meinung als von einem Autor herrührend angeführt, der Name des Autors wird aber nicht genannt. Er mochte zu den Zeiten der Saburäer nicht mehr gekannt sein. Vgl. Gittin 49.50, איתמר ערב הכתובה רב ר י הכל לא משתעבר קבלן דב״ה דברי הכל משתעבד ערב רב״ח וקבלן הכתובה פליגי איכא למאן ר אמר וכו׳ ואיכא למ״ר וכו'• vgi. auch Ketubot 2.6a, Gittin 9a u, a. a. 0. והאמה ר״י רברי הכל אין ערעור פחות משנים (vgl. jedoch Tosafot an diesen Stellen). — Im Gegentheil wird Erubin 40b in der steile ליתביה ליגוקיה לית הילכתא כר׳ אחא l) Der ganze Passus 'בווטו של ים וכו dürfte ein nach 22b getroffener späterer Zusatz sein. Darum heisst es nicht hier בווטו וכו׳ כללי עלמא לא פליגי אע״ג ראיה ביה סימן חוה ייאוש, wie früher כולי עלמא לא פליגי und דלא הוי ייאוש. — Auch drängt hierzu die flagrante Frage der Tosafot 22b anf. תיובתא דרבא• a) Zu den früheren Glossen ist noch zu beziehen, die als Glossem bekannte, stelle Chulin 55b. 'אבר ר' זירא לא שנו אלא שיכול לחיות וכו.