Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Journal
- Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Volume
- 7 (1858)
- Issue
- Heft 9
- Article
- Der Commentar des R. Joseph Kara zu Job
- Date
- 1858-01-01
- Page
- Seite 352 (sequence 8)
- Language
- German
- Belongs to
- article
- OCR quality
- 52% known words query
- IRI
…/2829132-2829220-2829230-2855985--04411-2856030- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
:352 2öiffcnfd1aftlid>0 3111 ffäyc. :מי •לו ניצר ומקבלי בכנפיו, ־וילל א־־לוח רדסמו־, תא־ילד הזאת *־,״: ם י«*י«י• *V** .»*.><«« <^«יי י■ “ ׳ 1 י 1 י ן׳ י 1-י ׳* ־- - ־־ולד יבול לצאת <־, ואק ונפתה ואב מקריב ומאד־ ־,־.ע א־ד מיד מהד, כיולדה ובן קול ד' יהולל איילות, פת׳ קול ה' יה יל איילות. (ו.) תפלהנה, מתבקע ־הב ׳בלהב ומוציא הוולדות, (־הב) ה שהרהמיב מתבקעין ויוצאץ את הוולדות, ולפי ■מ—ביקוע על ידי דיל ירידי י־,♦■*«" 1 t י - י׳ו לומ~ «-— לץ Sדדןיי• 1יהי 'י^ד־י :עי־גיץ ש:' אריק הדני, א״יק הע• בת־ ע ת פתיחת ד דד ב. (ד) יחלמו בניד ב, פת׳ יהלקו בניהם, כמו ותהלימיני והייני, ירבו בבר, ׳־בו בתבואה ■ביאובליב, ולא ׳צבו לבלו, מיסיגדלו קצה, ירבו בבד בתבואת ו־עיב וד׳מאיב ואינב צ־יכיב לגידול אדב ולגידול .אטב. (ד, ו, ז) מי •מלה פדא תפיצי ומוכרות ע־וד סי רהדי*• V»«•‘- #«*<♦<»-* יירי■ *״יייייד וי׳ל״*'י“ י י^היו י־יל״־יד■ י♦*•— י• ר*י*ד**' י*" — .I, , ..!Ü« •<! — . י .»111 1-1 ,»-.111 I יי•■ ן וו י/ ׳*!*.ן /»■-׳*ן ־.{ י י , דלי^ו״^דד׳ י!׳*««? ל.< ,»«"ר-«,« ד— ידי־ *־ץ" ר• וי-י׳-י יל'יי ץ ד•'׳־' ♦**י^ יייייי♦* יץל“**.*ירת ( i I U A I i ״ 11, . \f + k •ייי R» . . B» mm >«• l I '.— I m« - I im, > I דללו, אין לך אדב בעול ב אב ד־ בארץ ע־בד ומלתת תיל א ".־ד אוהו מדב־ ובא לו למקוב יי־מוב ונעימה עבת לבדיות ל־מבוע להב, ו־פ־א והעדות דוה •ממת• ערבה ביתו וכז־מכנותיו מלידה אע״פב ׳מילדת־ הפת" ׳מאין יכול לגדל פרא וללמדו עבדות בדמות, ופיתדת־ מוב־ותיו ת־־תיהק להמון קריה הת־ואוה :וגיס לא ״מביע, לא יגויס איתי אותו למלאכתו, תיסב כ א ־ק ערבה ומלתה אני מכלכלו ומזמן לו פ־נבתו. (ד) יתוד דיים מרעהו, הוא בעצמו ה־ ומה פתי לו מקוב לסיעתו, ואה־ כל י־וק יד־ות׳, כפל מילד, ע־וד המות הב־, תיסואוה, פת' קול *סאון וקול ת,־גת. (י) התקתי־ ־־ב, אב הקימור תיב לה־ות* במה־ ״מ תו, בחלב עבותו, בעבות הלמו, במוב־וה הבל, לקות־־דו ולהיות׳ על תלמי הריתהו כמו בגדול זרועך, אל היכל קד־מך, אל קדו־ס היכלך, ׳יסדת, י יתקן, כמו יפתה' וי׳מדד אדמהו, ריב, כסו ראב, עבדך, כמו לעובדך. (יא) החבטה בי לאכוף תבואתך בשביל שכוחו ־ב ויכול לכבול, ותעוב אליו יגיעך, לאכוף הבית. (יב) התאמץ בו, אב תאמין בו, אס ישוב כאשר יגדל זרע תבואתך ש יאכוף תבואת ו.י־:ך לבית, כופל מילתו הוא. (יג, יד, סו) כנף רגנים נעלבה, למעלה אחז ׳מיטתו בעופות, על נפלאותיו ׳מהוא מפליא להב כל עוף בעלי כנף קורא אוהב כיף ־נגים על שב שסשטיעיב קול בכנפידב כעיניין ת".׳ וקול כנפי הודות, ואשמע את קול כנפיהב, והשמעת קול כנפייב הוא נקראת ת:ניב על שב היסט עת קול, כמו ותעבוד הרנה במחנה, •מפת' ותעבור הקול במחנה, נעלבה לשון שמחה, כמו נתעלמה באהביב, וזה פת׳ גב הכירה בשמים כאשר חרוב בכנפיה מעל הארץ והעלה לעוף השמיב ותעזוב לארץ ביציה שחיממה אותם עד (צ״ל על) עפר, וכאשת תעוף מעליהם תשכח כי ׳רגל הזורייה וחית השדה הדושיה, תזוריה, חבקעיה לאותה ביצה. (טו) הקשיח בניה ללא לה, פת' התולש(?) מבניה כאילו אינם שלה. (יז) כי השה אלוה הכמה, שיכה אותה אלוה חכמה, וכה סח'