Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 2 · p. Seite 71

71 Wissenschaftliche Aufsätze. התאמצו ועמדו ביסוריכם כאשר תאמרו אלי וגיד שפחי יחשך, פת' אבל עתה גיד שפתי אחשך כי מה מועיל בערי ובצעקתי אם אדברה לא יחשך .כאיבי, ואם אחרלה מה מגי יהלך טמכאיבי, אדברה ואחדלה שגיהם שוון, לי, יחשך לשון מגיעה (ז) אך עתה הלאגי כל זה מוסב ללו יש את נפשכם תחת גפשי אחבירה עליכם בטילים, אבל עתה שהלאגי הקב״ה בייסורין ׳ואתם ברירה מה מועיל דבריי, השימות כל עדתי, עתה חוור והופך דברז לדבר להק״בה כאיש עלוב והופך ונוטה ראשו לכאן ומדבר וגמה לכאן ומדבר, השיטתו לשון שממה (ח) ותקמטני לשון כריתות כמו אשר קומטו ולא עת. לעד היה, אהה הכרתגי מפגי השטן שהיה לעד עלי, ויקם בי כחשי, .הוא השטן המכחש וכיותי, בפגי יענה, מעיד בפניו שחטאתי. (ט) ילטוש, טרישצילד בל״ע: (י) יתמלאון יתאספון, והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא, אשר יקרא עליו מלא רועים ואינו משתנה מלשונו, כי כל מילוי דבר נאסף (יא) יסגירני אל אל עויל, הראשון קמץ, לפי שהוא קודש ושם דבר, והשיני פח׳ לפי שהוא שימוש, ירתני לשון רחת, כמו ורטט החזיקה, ירטיני, פיינו מאטרנבליר בלע״ז כן שמעתי. (יב) ויפרפררני לש' פירורין, ויפצפצני, לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה, כמו ונפצתים איש אל אחיו, ונפץ אח עולליך. (יו.) רביו אילו היציו שהוא רובה בהם, כמו וברקים רב. (יד) יפרצני פרץ על פני פרץ, בעיניין וה יפלח כיליותי אם מחץ החץ הראשון שתי החץ השני שהוא שונה ומורה מוחץ ערב באותו מקום עצמו שלא תעלה לו ארוכה. (טו) חלדי מכה יבישה והעלת גלד ולשון משנה הוא העמידו על גלדו ועוללתי בעפר קרני עור פניי, כמו כי קרן עור פני משה. (טד) חומרמרו בחטף. קמץ כי לש' הופעל הוא, חוטרמרו נקמטו רטריישטרנט בלע' כמו נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, וכן מעיי חמרמרו. (יה) ואל יהי מקום לזעקתי פת׳ אל יהי מקום שתתכסה בו צעקתי. (י״ט כ' כא) גם עתה בשמים עידי וסהדי במרומים פת׳ גם עתה שהעיד עלי המקטרג לפניו בשמים, שיש לי לומר הנה כבר העירו עליך בשמים שאתה חייב, כעיניין שאמר למעלה לעד היה ויקם בי כחשי בפניי יענה, יש לומר לאחר שמעידים עליך בשמים שחטאחה מה יש לך עוד צדקה לצעוק בפני הק״בה גם עתה אחרי כל זאת אני אומר לכם אתם ריעיי שהיה לכם להיות מליציי אף עתה דלפה עיני אל אלוה שיוכח לגבר להתווכח עם אלוה, ובן אדם לרעהו, פתרונו כעניין שבן אדם מתווכח עם רעהו, וסהדי במרומים כפל מילה. (כב) כי שנות מספר יאתיו ואורח לא (א) ישוב אהלוך ואם אני מת ואין אתה מודיעני על מה אתה דן אותי מחר יאמרו הבריות הכל באשר לכל מקרה אחד, לצדיק ולרשע, הרי איוב שהוא תם וישר ירא אלהים וסר מרע ראה מה הקרה לו. (מ) (א) רוחי חובלה, רוהי נשמתי, מה אליינה בל״ע כשאדם מיוסר בתחלואים מוציא ריח רע מתוך פיו, מעכו כמו נדעכו וקברים לי, הלווא ואהיה כבר מובל לקברים. (ב) אם לא החולים עמרי אילו הולכים ואחרים באים