Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 9 · p. Seite 351

Wissenschaftliche Aufsätze. 351 כסל מילה הוא, ונותן את האסור של זה בזה, וכאילו אומר מוליך יועצים ושופטים שולל ומהולל את הכמתם ואת עצתם. יהולל, לשו׳ הוללות וסכלות. (יח) מוסר מלכים פתח, עוז וממשל למלכים ומוסרות ומוטות שלהם שהם נותנים על אתרים כשהוא רוצה הוא מפתח אותם ונוטל מהם כח שיכירם, רדי מצריים שהעבירום את ישראל כשרצה פתה ססגרוחיהם מעליהם כשם שא׳ הושע ואהיה להם כמרימו עול על לחייהם וכשהוא רוצה אוסר איזור במחניהם, פת׳ נותן בו כה, כמו והאזריני היל למלחמה, וכן אאזרך ולא ידעתני דישעיה, הרי נבוכדנצר שכל אומר. ולשון שהביא צוארו בעול מלך בבל נפקד על הנוי ההוא וסוף ניחן בידו, וכשרצה אזר את כרש ונתן לו כח לירד לפניו, ומתני מלכים פחח לפתוח לפניו דלתיים ושערים לא יסגרו וכל ממלכות הארץ נתן לו והחריב את בבל. (יט) מוליך כהנים שולל, כתנים שרים, כמו ובני חד כתנים היו, וכן כהן און. כשהוא רוצה (כ) מסיר שפה לנאמנים, פח׳ מכיר הכמת החכמים שנאמנו עד עכשיו בחכמתם שהבריות מאמינים בהם שלא נמצא בפיהם ער היום דב־ הוללות וסכלות לכל מי שנתיעץ מהם, נאמנים, פת׳ מוחזקים בחכמה כמו מימיה (צ״ל מימיו) נאמנים דישעיה, וזהו פשוטו ומדרשו שנור בפי כל היודעו. וטעם זקנים יקה, עצת זקינים מבטל, כמו מטעם המלך וגדוליו, שפת׳ מעצת המלך ונדוליו, אף כאן טעם זקינים יקח, חכמת זקינים מיפה יושבי שנער או׳ הבו נכנה לנו עיר ומנדל ו־אשו בשמים ונעשה לנו שם סן נפוץ, וסוף ויסץ י״י אותם משם, מצריים־ או׳ הבה נחהכטה לו פן ירבה, וכאשר יענו אוחו כן ירבה וכן יס־וץ. (ב״א) ומזיח אפיקים רפא (צ״ל רפה ו, מזיח שם דבר הוא, ופת׳ הסרה אפיקים, ריפא לשון רפואה כשהוא רוצה שופך בוז על נדיבים שמשלח חיצי רעב לעולם על ידי עצירת גשמים. ומי שהיה נכבד אתמול מרוב תבואה שהיה לו נבזה היום ונודד ללחם איה וכשהוא רוצה מזיח אפיקים ריפה אפיקי מים שיבשו להם מחטת שעצר את השטים ולא הי׳ נשם בארץ חוזר ונותן מטר, וכל אפיקי הארץ ילכו מים. מזיח רישטולימינט בל״ע כמו לא יזח ההשן. וכב) מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות פעמים שמתקבצים כל החכמים וכל הנבונים בעצה מה לעשות בדבר ובכולם אין איש שידע ליתן עצה מה לעשות שהדבר עמוקה היא וחשיכה בידם ובא הוא ומגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות דבר שהוא חשוך להם כצלמות, נבובהנצר הלם חלום סתום ולשחרית קרא לאשפים ולהרטומים ולמכשפים ולכשיים להגיד למלך חלומותיו ובאים כולם ועומדים לפני המלך ומשיבין אותו ואום׳ לו לא איתי אינש על יבישתא די מילת טלכא יוכל לההווייה, א־דיין לדניאל בחזוא דליליא רזא גלי, הוי או' מגלה עמוקות מני חשך ויצא לאור צלמות. (כג, כד> משגיא לגוים ויאבדם, מטעה מצריים אחרי יש׳ כדי לאבדם. שטח לגזים מצודות וינחם, ומנהיגם בתוהו ולא דרך, ד״א משגיא לגוים מגדיל וטיבה את העטים וטאבדם, בתוהו ולא דרך, בתוהו שאינו דרך. (כה) ימששו השך ולא אור עצתם היא שיחשיך להם. ויתעם בעצתם כשכור אשר יינו מטעה אוחו.