Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1855-01-01 · Heft 5 · p. Seite 187

Wissenschaftliche Aufsätze. 187 Israel, Hosea b. Ela, habe die Grenzsperre zwischen Juda und Israel aufgehoben, welche Jerobam eingeführt hatte, um die zehn Stämme am Besuch des Tempels in Jerusalem zu hindern. Dennoch sei nun grade unter diesem verhältnißmäßig bessern israelitischen Könige das Exil über das Zehnstämmereich verhängt worden: אותה שעה כיון שראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עטר והעביר פרוודאות שהושיב ירבעם בן נבט על התחומין שלא לעלות לירושלם. שבכל מלכי ישראל הוא אוטר וילך בדרכי ירבעם-ובהושע הוא אוטר רק לא כטלכי ישראל אשר היו לפניו. אלא מפני מה נתחתם גור דינם לגלות ביטיו? מפני שהיו ישראל חולין אח הקלקלה במלכיהם שנאמר אני ירעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני (Seder Olam c. 22; vgl. dazu Baba Batra 121b. Jeruschalmi Taanit Ende) שבו (בחמשה עשר באב) התיר הושע בן אלה פרומדיאות שהושיב ירבעם על הדרכים. כהנא שאל לרב כל הדא טוביתא רבתא עבד וכתיב ביה עליו עלה שלמנאסר? אמר ליה ששמט את הקולר טצוארו ותלהו בצואר הרבים. לא אמר כל עטא יסקון אלא מאן רבעי מיסוק יסוק. Hieronymus gibt einen ausführlichen Beleg zu dieser Hagada: Tradunt Hebraei hujuscemodi fabulam —* quamdiu et reges et populi p|giter ־vitulos aureos adorabant et babebant in impietate consensum, non venit, captivitas. Extremus rex deceni tribuum fuit Osee, de quo scfipyum est, quod fecerit quidem malum in conspectu domini, sed non sicut reges Israel qui fuerunt ante eum. — Quaeritur ergo quare sub pessimis regibus capti non fuerint, sed sub eo qui coeperat ex parte aliqua ad meliora converti? Ad quod haec inferunt; excusabat se primum populus et dicebat: regum paremus imperiis, nec possumus eorum resistere tyrannidi, colimus vitulos, quos adorare compellimur. In diebus autem Osee ab eodem rege praeceptum est; ne tanto studio vituli colerentur, sed qui vellet iret in Hierusalem et in templo sacrifiearet deo. Huic, ajnut, sententiae populus contradicit quod nunc dicit: divisum est cor eorum. h. e. regis et populi et nulla excusatione remanente nunc interibunt. (Comment. in Osee 10, 2). Diese Hagada ist sicherlich eine der ältesten und scheint einen historischen Kern zu enthalten. 32) Im Midrasch Esther, wahrscheinlich aus M. Abba Gorion entlehnt, findet sich eine vom Talmud abweichende Erklärung zu Habakuk 2, 15, welcher ein geschichtlicher Vorgang zwischen Nebukadnezar und Zcdekias P^MEde gelegt wird, und diese Erklärung theilt auch Hierony^^^^^^amen eines lyddenschen Gesetzlehrers (Ssursp&ro]?) mit. Auslegung habe der babylonische König seinen königlichen Gefangenen dem Gespötte seiner Großen aussetzen