Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1854-01-01 · Heft 8 · p. Seite 319

Wissenschaftliche Aufsätze. 319 Function störten und zur Unzeit Speeereien (in das Allerheiligste) brachten, und viertens weil sie in das Allerheiligste eintraten, wohin selbst ihr Vater Abron nur einmal des Jahres kommen durfte." Ich füge die ganze Stelle i!u Original bei: לא דין דנורא דעכה איך דאגשין אפלא הוב בהמרא רוין דוו איך דאהרינא אמרו — אלא-אמדין מטול סגיאחא איך דכתבא רמז־ הדא מן ממול דאעלו נורא נוכריהא על נורא דגחתא* דתרתין דאשמו למושא ולאהרון ואעלו בסמא כד מירון מפסנוחא לא קבלו' דת לח דבלנלו שוריא ותשמשתהון ואעלו בסמא דלא בעדנהון־ וארבע העלו לגו מן אפי ת~עא לאתו־יא החרא בש:תא אעל הוא לד אהרון אבוהון (Kphrnmi Syti opcra odit-. I3c.nodict.iaa I. 240). Jedem Hagadakundigen werden sofort die Parallelen zu dieser Exposition aus Talmud und Midraschim einfallen, wo alle diese Veranlasjungen von der einen oder der andern Autorität geltend gemacht werden. Ja noch mehr, selbst die Vierzahl der Vergebungen wird bagadiscb geltend gemacht. Die von Ephram widerlegte Ansicht, als seien die beiden Abroniden wegen Trunkenheit gestraft worden, behauptet R. 0intern: (ר׳ שמעון אומר שהרי יין נכנסו למקדש (נדב ואביהו (Torat Eobanim z. St.). Dieser Umstand wird daraus gefolgert, weil unmittelbar nach dem Kapitel vom Tode dieser Abroniden das Weinverbot für die fungirenden Priester eiugeschärst wird. Den Erklärnngsgrund, daß sie wegen Umgehung ihrer Vorgesetzten bestraft worden, stellt 9k. Akiba ans: .ר׳ עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכריים א״כ למה נאמר אשר לא צוד" אוהב לא נמלכו במשה רבן. Die Erklärung, dass die Strafe wegen des unzeitigen Opserus erfolgt sei, gibt R. Jsmael: ר, ישמעאל אוסר יכול אש ורה ממש תלמוד לומר אשר לא צוה אוהב הכניסוה בלא עחה. Endlich die Erklärung wegen verbotenen Eintretens in'S Allcrheiligste wird im Namen R. Jeremias b. Eleasar mitgetheilt, der gleich Ephram vier Vergehungen aufzählt: בר קפרא בשב ה ירמיה בן אלעזר בשביל ארבע דברים מתו על הקריבה ועל ההקרבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה* ד מני אמר בשביל ד׳ דברים טחו (vgl. Jalkut Leviticus § 524, wo alle diese Ansichten zusammengestellt sind). Es kann nicht Zufall sein, daß Ephram in Zahl und Inhalt mit der jüdischen Hagada so sehr übereinstimmt, sondern man wird einräumen muffen, daß er sie von jüdischen Hagadisten vernommen hat. Die Abhängigkeit EphrämS von der jüdischen Exegese der Zeit dürste demnach als erwiesen angesehen werden, imb bei den übrigen Parallelen seiner Hermeneutik mit der Hagada muß die Priorität den Juden eingcräumt werden. (Fortsetzung folgt.)