Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1853-01-01 · Heft 9 · p. 363

Recensionen und Anzeigen. 363 wollte, von demselben aber keine Antwort erhielt: פי אתקדם אבראהים אלא אל צנם אל כביר אלרי פיהום וקאל להו אקבל מני קורבאגי הארה לאגני שרף . פי לם נאויבוה לא הו ולא אחדן טנהום פי בעד דלך אוזל מא נצר אברהים אין מא פיהום רגא; wie er die herbcikommezrdcn Götzendiener belehrt, und dann ein langes Zwiegespräch mit Nimrod hält. Zum Schluffe wird noch erzählt, daß Ha ran in denFeuecofen geworfen wurde (vgl. auch Jalkut zu וימה הרן על פני הרה), Tecach nach der Errettung Abraham's Gott ein Opfer darbrachte, der es gnädig annahm, und daß Abraham nach der Befreiung vom Feuertode den Namen אברהם mit Vermehrung von zwei Buchstaben erhielt: וכאן אסם אברהים ׳וערף באין אל נאם י וסט א אברה (?) פי למא כנאה אללה מן אל אחון פי ואויר אללה פי אסמהו חרפ ין מן ענד אללה ת״ע והום חרפ י ן יוסטו הה פיבקאאסטהו אברהם : die letzten Worte lauten: ה' יברך אח עמו בשלום . Angehängt ist noch eine Lobeserhebung Gottes mit der Unterschrift: יהדא אל חסביח באל ערבי . — Zu Nr. 5. Dieser kleine aus 6 Octav-Bl. bestehende Codex enthält eine Elegie in 52 vierzeiligen Strophen auf die עשרה הרוגי מלכוח; daher auch die Aufschrift desselben lautet: הרהי קוצח אל עשרה חכמים באל חמאם ואל כמאל . Jede Strophe endigt auf 5«, wie die elegischen Zioniden mit ajich schließen. Die erste Strophe heißt: נבכר לכום יא אכואהי עלא מא גרא פי ביתי אל בית אל עצים אל שאן חרם פיה זמרן ויקשן: Die letzten zwei Strophen lauten: יא רבי חן עלא אולארך ו ארחם אולאר אחכאבך ואפתח להום אבואבך באב אל רחמת ואל גופראן: יא רבי אתע מן גצבך זארחמהום ברחטחך וארסל אליאו מן גאיחך בבוסר פצלך ואל אחסאן: Vermuthlich ist diese Elegie für den 9. Ab bestimmt. -— Zu Nr. 6. Gleich im Anfänge sagt uns dieser aus IS Octav- Blättern bestehende kleine Codex, daß er für Pesach bestimmt sei, von der Bedeutung des Festes, den Zeichen und Wundern, dem Untergang der Feinde durch Mose und Aharon handle: בשם אל עולם נ״ע וג' נבחרי אלאן באחבאח מקדמה חקרא פי שכת שכחו! מועד חו. המצות בעד מקרמה צו 97*