Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1853-01-01 · Heft 8 · p. 321

321 Wissenschaftliche Aussätze. vielmehr der Meinung, daß der einzige und richtige Ausgangspunkt in der kritischen Verbesserung des Textes zu suchen ist. Freilich nicht durch willkürliche Conjecturen — eine Methode , welche bei der religiöscn Achtung , vor dem überlieferten Ausdrucke niemals in weitem Maße ans jüdischem Felde heimisch werden sollte — wohl aber durch Parallelstellen , denen das Gepräge der Klassicität nicht abzusprechen ist. In diesem Falle glauben wir uns bei den bezeichnetcn Mischnot zn befinden, und meinen zur Beleuchtung derselben nichts weiter hinzusügen zu dürfen, als nach beigebrachtem höchst wahrscheinlich richtigem Texte, -dessen Priorität der.Abfassung nach zu beweisen, wodurch sich ein klares - Verständnis von selbst ergeben wird. Dieser von dem babil. Talmud abweichende Text zu den bezeichmten Mischnot, der unseres Wissens nach von Niemand angeführt ist, befindet, sich, in dem Midrasch Psalm 17, S. 15 (Venedig בשנת.רנ״גו) und wolle» wir zn deren besseren Vergleichung beide Texte hier fölgen lassen: ....... Midrasch Psalm 17. חמן חנינן , הלל אמר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקור. שחייב ארם לומר בלשון.רבו , שמאי אומר תשעת קבין, וחכמים אוסרים.לא ברברי זח ולא כדברי זה עד שבאו שגי גרדיים משער האשפות -והעידו מפי שמעיה ואבטליו! ששלשת לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם , למה הוזכר שם המקים ושם אומגיחם והלא אין אומגות. פחותה מנררי ואין.לך מקום בווי בירושלם. משער האשפות אלא ללמדן.כשם שאבות העולם.לא עמדו על דבריהם במקום .שמועה כך לא יעמוד ארם על דבריו במקום שמועה, למה. מזכירים דברי כ״ש. ודברי ב׳ה לבטלן לוט'לדורות הבאים שלא יהי׳ ארם עומד על דבריו שהרי אבית העולם לא עמדו על דבריהם ., לכזה טזכירין דברי.יחיד הואיל ואין הלכה במוחו אלא כדברי המרובין שמא ראה היחיד דברי ב׳יד סתם׳ ויסמוך עליו שאין ב׳יר סתם יכיל לבטל דברי ב״ר חכרו אלא אם יהיה גדול ממנו בחבטה ובמנין,־:הא למדת שצריך אדם לסמוך על דברי הראשוגים ולסדר את דבריו על דברי חורה . Talmud babli Edujot 1, 3. 4. 5. 6. .3 הלל אמר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוד.אלא שאדם חייב לומר, בלשון רבו ושמאי אומר תשעה קבים זחכ״א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרריים מ׳1ער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין,מים שאוכין פוסלין את המקיה וקיימו חכמים אח דבריהם.־ .4 ולמה מוכירין את דברי שמאי והלל לבטלן ללמד להרות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם : .5 ולמה מזבירץ דברי היחיד בין המחבין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה נד את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין ב״ר יכול לבטל דברי ב״ד חבירו ער שיהיה גדול ממנו בחכמה ובטנין היה נחל ממנו Frankel, Monaksschnft H. 24