Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1939-01-01 · Heft 1 (Januar 1939) · p. Seite 353

Ältere Tosafot aus Deutsclland 353 אץ סדר הפרשה וסדר המשגה טטונין ובו׳ ולא ירענא"3 למה שינה התנא הסדר ואם (1 , סדר התנא דוקא או סדר הפרשה (14 a) אבל סוד סוטה אינה נישנית על הסדר שהרי אין סדר המשנה וסדר הפרשה מכוונין כמו שפירשנו בראש הפרק וסדר הפרשה עיקר ובו׳(17b). פרק זה (VI) היה הגון שיהא שנוי ומעורב בפרק ראשון לאחר אותה בבא דאלו(2 אסורות לאכול בתרומה(13) ואדור כך היה לו לשנות כיצד עושה לה וכל הםדר31> יאבל תימה דלאחר ששנה שבדקוה המים הוא חוזר לקינוי(31a). נראה האי דלא תנא הכא משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם כיצד! כדקתני בפרק (3 אלו גאמרין (VII3) מקרא בכורים כיצד ובו׳. אבל תימה למה הקרים פרק זה (V111) קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה כבבא (42a) אחרוג׳(VII2) אחרי כולן32 ובו׳, אלמנה לכהן גדול וכו׳ האי דלא ערוב ותגן(עריב ותני.1) לתו אלו לא שותות ולא (4 נוטלות כתובתן וליתני ארוסה ושוטרת יבם אלמנה לכ״ג וכו׳ מעוברת חבית ומינקת חבירו ואיילונית זקנה וכו׳, י״ל משום הכי פלגיגהו משום דחלוקין בטעטא, מיהו תיטה אטאי לא תנא מעוברת בתר בבא דאלמנה לב״ג ודמי בטעטא וה״ל למיתני בתהילת הפרק אלו לא שותות ובתר ליחשב וליזל כולהו הני ודמיין להדדי כל חד(בלחוד.1) וטפי הוד, שייך למיתני אלו בראש כולן ממאי דתני קצת דלא שותות והדר תגי אלו (23b unten). וקשה ליישב שמועות דד״ת(דברה תורה כלשון בני אדם) וט׳ ונראה דמאן דס״ל ראמר(5 ד״ת מודה כל היכא דאיכא למידרש דרשיגן ליה, ובל הני(כל אלו התנאים שנזכרו) סברין לד,ו ד״ת מיהו היכא דמצי למידרשיה להעמיד קבלתם או סברתם דרשינן ליה, ובהא פליגי וכו׳ מאן דאית ליה דברה [תורה] אין לו כח להוציא יתור הלשון ממשמעותןו] ואם אינו ענין לגופו, אלא ביון דמציגו לטיטר ד״ת אמר ד״ת ולא גוציאנו ממשמעותו דלאו קרא יתירא הוד, ובו׳33(24a). bringt der Verfasser eine lange Reihe — סבר לה .C) 15 a s. v ,widersprechenden Sugjoth, ohne jede Beantwortung־ voneinander אגב שיטפיה דנקט בכל דוכתא הבי נקט גטי הבא כי האי לישנא(158). ואע״ג דמסיק(7 אי מסוטה וט׳ אגב שיטפיד, נקט ליה (28b). 30 So ed. Yen.; ולא ידענא kommt öfters in Tos. Sota vor, ־wie 8b s. v. ואחר כך und s. v. 25 ,חנינאb s. v. 26 ,ב״הa s. v. 31 ,אשתa s. v.33 ,ד,״נa s. v. בל und s. v. ר׳ יהודה und 40a oben. 31 Wirklich hat die Tosefta in I 2 איזו היא עדות ראשונה ein Stück, das eine Erklärung zu VI 3 ist; sie hatte also in ihrer ״Mischna“ VI vor I 3 oder I 2. In Sifre Deut., Breslau 1936, S. 188 ed. Pinkelstein 229 wird ebenso VI 3 unmittelbar hinter I 1 zitiert. Aber VI 4 hat seine Parallele in Tosefta V 8, und dies Stück steht in einem Zusammenhang, der dem von IV Ende entspricht. 32 Der Grund der Unstimmigkeit liegt darin, daß VIII und IX aus anderer Quelle stammen als VII. Auch die Tosefta steht hier gegen VII 2; denn sie ordnet משוח מלחמה (VII17—24) ברבות וקללות (VII) ענלה ערופה (IX). 33 Vgl. Tos. Men. 17b 8. v. מאי. 23