Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1925-01-01 · Heft 1-2 (Januar 1925) · p. Seite 36

36 5 נסב איתתא חורנייתא ומית ההוא ן גברא ולא שבק מן איתתא תינייתא - 1לא בר ן ולא ברת וההיא איתתא מרבייא חורגה בריה ן דאתתא קדמייתא 1ב!תר כן אזלת נסבת ן לנכר חורן ויליד מינה נוקבה מהוא דיסב ן יתה 10 חותה' שריא הדא ליה ברם אין עברת ן איתתא תנייתא בנין מן אבוי דחורניה דין 1 חורן הוא דמישתכח חורגא דנסיב אחתה ן ד[אח]תיה או דלאחוי מן האם ואסור: גבר ן [דמ]שבק איתתא וחד מן אחוי בעי יסב 15 יתיה ואם י... ליה 1חלי]צה ומן משבקתא. ברם ן,,. [אם] שבק איתתא אם חלץ לה ולא יכול ן לאינסב אחתה בחייה ולא איה: ולא אימא ן דאימה ולא אימה דאבוה ולא ברתה ולא ברת ן דבנתח ולא ברת ברה וכן אינון 20 אסירין ליה ן ולא יכלה אף היא נסבה לאבוו ן דדן דשבקה ולא לאבר . דאבוהא ולא לברה ן דבעלה דשבקה ולא לברא דברה ולא לאחוי ן ברם אחוי דגברא אשרי בכל אילין נשייא, 6. Zur Geschichte des Achtzehngebetes. Es ist bereits festgestellt, daß in der gaonäischen Periode piutartige Bearbeitungen der Tefilla im Gebrauche waren, ״die sich nicht an den Wortlaut hielten, sondern nur Inhalt und Eulogie der einzelnen Stücke beibehielten. Namentlich in Palästina, der Heimat des Piuts, scheint man solche poetisch ausgeschmückte Texte begünstigt, in großer Zahl besessen und im Gottesdienste verwendet zu haben“, so schließt Elbogen in seinem Werke: Der jüdische Gottesdienst in seiner geschichtlichen Entwicklung (Leipzig, 1913, S. 60), das Kapitel über den Wortlaut der Tefilla (vgl. auch das Achtzehngebet S. 47 und Studien 47 f.). Hier wird auch auf die verkürzte Amidah, die Abraham Ab bet din ben Isaak im האשכול (I, 55, vgl. auch Joel Müller, מפתח S. 67, Nr. 144) erwähnt, hingewiesen. Der Verfasser des Eshkol bringt aber nur die Buchstaben von ג bis ה. Ms. Adler 1760, S. 30B hat das ganze Stück aufbewahrt. Wir lesen darüber: מצאתי בהלכתא גברואתא מר רב צמח ו״ל אשר נוהגין אצלינו החזנין בערבי שבהוה ובערבי ימים טובים להתפלל אבות וגבורות ואחר כך אומרים: גדלך הקדשנו, בא״י האל הקדוש, דעה וחכמה למדנו, באיי חונן הדעת, הדור אליך השיבנו, בא״י הרוצה בתשובה, נראה לי אני אהרן להשלים הכדד היה שהוא מעין כל ברכה וברכה על סדר אלפא ביתא כמו שהתחילו הם ואמרו שקבלו קצור זה מהחזנים הראשונים שקבלו ממר רב יהודאי ו•" ל שקבלה מרבו ורבו מרבו עד ר׳ יהושע דמתניתין דתנן ר׳ יהושע אומר מעין י״ח: ופשענו כעב תמחה, בא״י המרבה לסלוח, זכור עניינו ומרודנו וגאלנו, בא״י נואל ישראל, חליינו רפא, בא״י רופא חולי עמו ישר' טוב אוצרך הפתח לנו בגשמי רצון, בא״י מ׳ ה׳. ימין ישועתך יגאלנו ויקבצנו בא״י מ׳ נ׳ יש׳, כבראשונה השב שופטינו בא״י הי ה׳. למשומדים ולמינים אל תהי חקוה בא״י מ׳ ו׳. מיחליך וצדיקיך ושאיריתינו תסמוך ותושיע בא״י . מ׳ ל/ - נוה שכונחך תבנה בימינו ותשכון בו בא״י ב׳ י׳. צמח דוד וקרן ישועה הרים בא׳־י מ׳ י׳ .(סוכת דוד זהוי סדר א״ב :Eine Glosse fügt hinzu) עננו בהתחננו אליך ברחמך בא״י ש׳ ת׳, פרי שפתינו וקרבננו תקבל ברצון בשובך לציון בא״י הש׳ ל׳. צורנו לשמך נברך נודה ונשתחוה כי טוב בא"