Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1923-01-01 · Heft 1-3 (Januar 1923) · p. Seite 62

י v.,:■ ■׳■־. '■ י; י m יקירי ... בני אם חכם ישמח לבי .גם אני ... הפס',,כת1 וישמח. לבי.ואשיבה (ל1> חורפי רב" ובימיו שאנו א ו מ׳2 בשפה שתיקן שלמה. עירובין וידים3 יצתה בת קול ואמרה (18) בני אם חכם לבך וג׳4. ולא חדלתי י מיום שמעי שמופותיך הנכונות ומפעלותיך הנכוחות (19) לשאל בתחינה פני אלהים אלהינו להאריך הוד יקירי ולהת [מיד! הדרו ולהעצים פארו ולהפליא ענצתו] (.2) ולהשגיא יקרו נצח. וגם מר׳ ורכלפה בדיה דמריור׳ תה כמו ן אהוב כפשינו וביקר?1 (21) תחינו... ת אחת אל יעשה בחכמתו ובדעתו ובממתק ערמתו המעורבת ביראתו(22) וכמו שלימדונו רבותינו* תל חב צריך שיהא ערום ביראה נטתה רחמנא ושובייה הודיעני (23:) באהבת יקירי ותובן מיליו הנכוחים ודבריו המצוחצחים וחיבתו בבני תורת אלהיו בכל לבו על; ן (24) תורת אלהיו בקרבו. ומהאלה־ם המשאל לחזק את ידי יקירי בכתיבתו המאושרת ומסילתו המיושרת (25) להתקיים בו ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יוסיף אומ׳ן'5 * וממשאלי עריו להאריך את חיי יקירי ולהמשיך (26) [את ימיו?] יען כי בכמוהו מתפארת שארית ישר בכל׳ מכוני גירותם ומעוני גלותם וליקירי יתן חןוכב (27) ויקיים בו חן וכבוד יתן ייי' 'ולא ימנע טוב להולכים בתמים7 וכבר ידעתי שהגיע ליקירי עסק מ תי(?)לעיר הקדש (28) תבנה ותכונן בח־יך. והיתה בנדעתי ל]לכת שמה על תנם שלא להטריח עלאחד מאחינו ול הכביד (29) עליהם לפי שאחינו יש ישמרם אלדדנו בכל מקום שהן שרויין בשעה שרואין אדם שיש בו לחלוחית נשלתירה?].(36) מבתתין רגליהן לפניו ומניה־ן את—עסקיהן ומטריחין ומכבידין על עצמן לקבל שכר אלהינו שבשמים. ונועצתי (31) בר׳ ומר׳ כל פ ה יקירינו נשניא] אל והשיאוני עצה ללכת מצרימה ומשם לעיר הקדש והראה לי צדדין הרבה ברוחב (32) בינתו וגדול שבכולן.אהבת יקירי בענין הזה וכמדומה אני שתטה דעתי לדבריו ומהאייהים המשען על פעולת(33) רצונו ולהדריכנו בדרך הישרה לפניו ברחמיו ושלום יקירי ונכבדי ירום נצח סלה הספר די ■ יוסף, בן יצחק נ״נ , ... וליקירי וידיד רוחי של רב מן יצחק ומרדכי בניי :Am Rande עבדי אהבתו....... סלה. (Schluß folgt) ־ ׳ Einiges über misdinisdie Traktatschlüsse. Von Rabbiner Dr. L. A. Rosenthal, Berlin. In meinem Buche ״Ueber den Zusammenhang, die Quellen und die Entstehung der Mischnah“ habe ich mich bemüht, nicht nur aus dem Inhalt ^er Mischnah, sondern auch aus der Form ihrer Darstellung Folgerungen auf die oben genannten Gegenstände zu ziehen. Ich möchte hier noch Einiges nach tragen, und zwar über mischnische Traktatschlüsse. Professor Hoffmann hat mich s. Z. darauf aufmerksam gemacht, daß der Ausdruck כל חיתם־ פי־כית auf den Schluß vom Traktat Berakhot sich bezieht, der unmittelbar darauf folgt. (Berakhot, IX Ende.) Darauf ist mir die Schlußstelle von Chagigah aufgefallen, welche lautet: משעבר־ הי־־גל und auf das Ende der Festordnung in Chagigah hinweist. Demnach gibt es, wie wir es öfter bei Sedarim bemerken können, zwei Schlüsse 1 Prov 27ls. 2 b. Säbb. 14 B. b. Erub. 21 B. 3 Text hat PT 4 .ונפרלת Prov 23JS. . . . 5 Vgl. b. Ber. 17a. אי־ם fcp לעולם, vgl. ''auch Derech Erez Zutta c. 3, Pirke d. R. ha Kado:ch, ed. Schönblum XV, 1. * 6 Hiob 17s> die einzelnen Worte sind punktiert, vgl. Resp. שערי תשובה, Nr. 39, vgl. auch E. N. Adler גכד מצרים p. 19- 7 Ps 8412.