Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1913-01-01 · Heft 1 · p. 99

Nachträge und Berichtigungen zu »Beiträge zur Geschichte und Literatur im gecnäischen Zeitalter«. Zu Jahrgang 52 (1908) S. 342 343. Unsere Auffassung bezüglieh der דרא רבא und der החכמים הסמוכים wird vollinhaltlich bestätigt durch die Bemerkung im Scherirabrief über die Ernennung Ahron ihn Sargädus: מבשר נאון סמכיה בדרא רבא במתיבתא ומר רב (ed. Neubauer, Mediaeval Jewish Chronicles I, S. 41 oben). Das. 8. 498 fgg. Betreffs der Ersetzung der Lehrvorträge durch den Pijjut ist besonders lehrreich, was im Namen von Josef Ibn Plat imPardes (ed. Constant. S. 43d) von der Entstehung des Pijjut gesagt wird: יאי אמרת ד.לא משום טורח צבור קיצרו י״ח לשבת והאיך נאריך בהם בקרובות וביוצרות אפילו הכי אומרין אותן שהרי משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום ולפי שאין רגילין הגולה לדרש בכל מקום מדרש, קדושי עליון כגון ר׳ אלעזר בר קליר מקרית ספר ור׳ שלמה הבבלי וגלות ירושלים אשר בספרד וגלות כנען עד צרפת גם בארץ רומי יסדו מענייני ימים טובים אזהרות דחי שבעות וקרובות ויוצרות מעינייני מתן תורה. Vgl. ferner die folgende Mitteilung Ibn Plat’s im Namen seines Großvaters Benjamin b. Samuel aus Konstantinopel, die auch bereits Epstein in der Monatsschrift 1900, s. 295 zitiert: כשקצרו י״ח לשבע היתד, חכמה מרובה בישראל ולא הצרכו אלא לדרש ולא לפייט ולפי שכבר דללה החכמה ונתמעטה עמדו במקום מדרש [קרובות] ופיוט העניין ... ולא חששו מלהאייך בפייוט בשבת משוב טורח צבור ומחויקין ביסוד הפייוטים גלות אשר בספיר וגלות כנען עד צרפת וכל ארץ רומי וכל ארץ אלמניאה המעמיקין להבין מצות סוד בוראינו בתורה שיש לה בית אב במנהג אבות ובקבלה מרב♦ Das. Zu S. 468, betreffs Jannais. Kürzlich hat Davidson neue liturgische Dichtungen dieses Pajtan aus der Genisa veröffentlicht in Jewish Quarterly Review, New-Series, Jahrg. 1, S. 108 fgg. Das. 8. 592 fgg. Vielleicht darf man für unsere Annahme der palästinensischen Herkunft Eleasar Kalir’s auch den Gesichtspunkt geltend machen, daß er mit alten historischen Traditionen dieses Landes auf das Genaueste vertraut war, wie es besonders aus seiner Darstellung der Priesterabteilungen in den verschiedenen Städten Palästinas hervorgeht. Vgl. hierüber die Ausführungen von S. Klein, Beiträge zur Geschichte und Geographie Palästinas, S. 16 fgg. 7*