Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1906-01-01 · Heft 1 · p. Seite 85

Der Sifre sutta nach dem Jalkut und anderen Quellen. 85 0לפה שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין ב״ד משקין או האיש מקנא ואין ב״ד מקנין אמי יש,1) וקנא לרבות ב״ד שיקנו מיכן אמרו אלו שב״ד מקנין. להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה במדינה אהרת או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו .(* 2 *אלא לפוסלה מכתובתה האיש וקנא לרבות שכינו שיקנא לו איש איש8) כי תשטה אשתו אשתו אסורה ואין4) קרובותיה אוסרי ן אותה והלא דין הוא5) הואיל והוא אוסר עליה והיא אוסרת עליו מה לימד באיסור שהוא אוסר .עליה אם בא עליה אחר6) נאסרת עליו מיד יכול אה באיסור שהיא- אוסרת עליו אם בא על אחת מכל האסורות לו תאסר אשתו (8ולא תהא מותרת ילו ודיל אשתו אשתו אסורה7) ואין קרובותיה אוסרין אותה. ומעלה בו שנינו9) אין לי אלא בו מניין אתה מרבה שאר10) בני den haben, aber die Analogie von ארומה spricht dafür, daß unter יבמתו jedenfalls שומרת יבם zu verstehen sei R. מניין את מרבד, ארוסתו ושומרת יבם שהוא מקנא לד להשקותן כשינשאו ולקנאות כל הנשים שיש בדן דויד, כגון אלמנד לכ״ג גרושה וחלוצה לבדן הדיוט ממורת ונתנד לישראל בת ישראל לממור ולנותן כדי לאוסרן אבועל כבעל. Es ist klar, was in diesen Worten zur Erklärung hinzugefügt ist. R. versteht unter dem letzten Ausdruck פסולין und schränkt die Bedeutung von קנוי ein auf כדי לאוסרן אבועל כבעל offenbar im Hinblick auf den Satz: אין משקין את הפסולות. Es ergibt sich aus unserer Stelle, was unter ואשת מאחיו שסטת מאחיו zu verstehen ist. Will man nicht unsere obige Erklärung annehmen, so könnte man sagen, am Anfang sei die Rede von עשד ול״ת כשקנא לד ונסתרד קודם שנתייבמד und später .לדשקלתד כשנסתרד לאחר שנתייבמד ף R. דבר אל בני ישראל ואמרת אלידם. x) R. דבר אל בני ישראל והנא. Die Deduktion des S.s hat Jer. Sota 19 d, die des Sifre Babli 27 a. 2) Ist mir nicht klar. Vielleicht, weil es da leicht in der Hand des Mannes selber liegt סתירד herbeizuführen, wenn er es darauf abgesehen hat einen Verdacht auf die Frau zu lenken und sie zu schädigen, muss der Fall besonders deducirt werden, vgl. Jer. Sota 16 c ולמבואות אפילו ביום, also umsomehr .חצר ף Mg. d. 4) Mg. אין. 5) Mg. והלא תאמר וכי דין הוא. «) Mg. אם בא עליה אחד מכל האסורים לה. 7) Mg. d.עליו, 8) Mg.’אוסרות. 8) Mg. richtig: שעת בו. 10) Mg. ad. כל.