Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1883-01-01 · Heft 1 · p. Seite 28

28 Elia Delmedigo's: Bechinath ha—dath, oSfia Jelmedigs's: Bechinath ha—dath, und Ihn Woschd's: Ia?l ul—maqLl. Von vr. U. Hübsch in New York. (Zortsrtzung und Schluß). ויראה שזה הלמור כאלו הכרחי לבעל הרה החכם לא לבעל .6. ib הדח בשלוח, ומ״ט האיש החכם יאמת ר,שרשים האלה לא מצר העיון לבר אבל מצד הסכמה המורה בם. Während Delm. oben (sub 4) in Gemäßheit mit der später» Ausführung Nverr.'s gesetzt hat, daß philos. Spekulation keine allgemeine Nothwendigkeit im rel. Gesetze sein kann, kommt er hier auf die Folgerung zurück, welche Averr. unmittelbar an sein Qoranzitat, So reflektirt denn, ihr mit Einsicht begabten, knüpft: ״Dies ist ein Beweis, daß es nothwendig ist, den Berstandesschluß anzuwenden, oder den Verstandesschluß in Verbindung mit dem Religionsschluß." Den letzter» Ausdruck giedt Delm. doppelt, einmal: לא מצר העיון לבר אבל מצר הסכמה ההורה בם, und gleich darauf, noch näher dem Wortlaute seiner Quelle tretend: ".אולם החכם יצרף העיון למה שגזרה הה,רה" ויראה ג״כ הועלה או הכרח למוד החכמה לחכמי הרה .7 .7. S מצדדים אחרים באשר יחבאר במה שיבוא : ולכן בשרשים אשר יראו ההורה והחכמה כחולקים משפט ההמון והיהירים בם אחד ר״ל ששניהם יאטיגו הדברים האלה מצד ההורה, אלא אם יהיה דבר אשר יהיה לו ביאור מיוחד ליחידים טבלתי יציאה משרשי הרה וכונוהיה ולא מהר ביאורו לכלל העם לסבות רבוח ואו יבדל היודע מהבלהי יורע וג״ב ימצא לחכמים שלמות מה יותר בהאמהה הדבר ההוא כאשר יבוא אחר זה: אלא שהוא מחוייב בכפו אלה שלא יבארם החכם בכתב כלל ולא בע״פ ר׳ל הביאורים